בית כנסת הוא מקום התפילה של היהודים (ולעתים של השומרונים). המילה "כנסת" נגזרת מהשורש כנ"ס ומשמעותה התכנסות. בית הכנסת נקרא גם "מקדש מעט" בגלל קדושתו והשוואתו לבית המקדש.
בתי כנסת החלו להופיע בעיקר אחרי גלות בבל, כאשר איבוד בית המקדש גרם לצורך במקומות שמירה על זהות ותפילה. בתקופת בית שני כבר התקיימו בתי כנסת בארץ ובתפוצות; נמצאו שרידים וממצאים ארכאולוגיים המעידים על קיומם.
לאחר חורבן בית המקדש השני התפילה בבית הכנסת תפסה את מקומה של עבודת הקרבנות. בתקופת המשנה והתלמוד בתי הכנסת שימשו גם למטרות קהילתיות: לימוד תורה, צדקה והחלטות הלכתיות. בימי הביניים נוספו תפקידים כמו ספרייה תורנית ועזרת נשים, אזור נפרד לנשים בתפילה. במהלך הדורות עוצב תפקידו של בית הכנסת כמרכז רוחני וחברתי של הקהילה.
"מניין" הוא קבוצת מתפללים שמדגישה תפילה ציבורית. לפי השולחן ערוך נדרש מניין של עשרה גברים בוגרים (גברים בני 13 ומעלה) כדי לומר חלקים מיוחדים בתפילה. יש ויכוחים הלכתיים על מיהו "גדול" והאם נשים יכולות להיכלל במניין. כאשר אין מניין, כמה קטעים כמו קדיש, קריאת התורה וחזרת הש"ץ לא נאמרים.
ההלכה אינה קובעת שורה של חוקים מדויקים על מבנה בית הכנסת, אך נוצרו מסורות מקובלות. ארון הקודש, המקום שבו נשמר ספר התורה, נמצא בקיר הפונה לכיוון ירושלים. הבימה היא במה מוגבהת במרכז או בחזית, המשמשת לקריאת התורה. חזן הוא שליח הציבור המוביל את התפילה. הסדר הישיבה משתנה בין עדות: באשכנז ישיבה עם פנים לכיוון הארון, ובקהילות ספרדיות מקיפים את התיבה בצורת ח'. בבתי כנסת אורתודוקסיים יש הפרדה בין נשים לגברים בעזרת "עזרת נשים", מחיצה או יציע.
ארון הקודש היה פעם תיבה ניידת. עם השנים הוא הפך לארון קבוע על הקיר שכוונתו לירושלים. לפני הארון לעיתים מונח שטיח עבור ברכת כהנים.
הבימה היא במה שבה מניחים את ספר התורה בעת קריאתו. במנהגים שונים מיקום הבימה משתנה, במרכז הבית או מול הארון.
החזן הוא שליח הציבור שמנהיג את התפילה. במקומות שונים תפקידו יתממש בצורות שונות: לעיתים עומד ליד ה"עמוד" או על הבימה.
סידור הישיבה שונה בין עדות. באשכנז הקהל יושב כשהוא פונה לארון הקודש; בספרד ועיקר התימנים הקהל מקיף את התיבה. בקהילות רפורמיות וקונסרבטיביות נפוצות ישיבות של משפחות יחד.
סגנון הריהוט והעיצוב משתנה בין קהילות ומקומות. יש בתי כנסת מפוארים ויש צנועים. השפעות מקומיות והגבלות על בנייה בתפוצות לעיצבו את המראה החיצוני. בתקופה המודרנית אדריכלים ניסו לפרש מחדש את המבנה המסורתי, ויש בתי כנסת מוכרים בעיצובים ייחודיים.
בארץ ישראל התגלו בתי כנסת רבים מתקופת בית שני ועד המאה ה-10. מרביתם נמצאו בגליל ובגולן. כמה אתרים בולטים כוללים את ברעם, ציפורי ובית שאן. חלק מהבתי כנסת העתיקים נבנו באופן שונה מהמקובל היום: הפתח היה בחזית וספרי התורה נשמרו בחדר צדדי.
בית הכנסת נחשב למקום קדוש ולכן יש בו איסורים מסוימים, כמו לינה ואכילה. הדיונים ההלכתיים חלוקים האם הוא "תשמיש קדושה" או "תשמיש מצווה". הריסת בית כנסת פעיל אסורה בדרך כלל, אלא במקרים מסוימים ולפי כללי ההלכה. בתקופות של רדיפות הוכחשו ולעתים נהרסו בתי כנסת, כמו בתקופת השואה.
בתי כנסת קיימים ברחבי העולם והם משתנים בגודלם ובעיצובם. בית הכנסת הגדול ביותר נכון למאי 2023 הוא בית המדרש של חסידות גור בירושלים. במוזיאונים ובבתי תצוגה מוצגים דגמי בתי כנסת ממקומות שונים.
בית כנסת הוא מקום שבו יהודים מתפללים ונפגשים. "כנסת" פירושו התכנסות. בית כנסת נקרא גם "מקדש מעט" כי הוא מקום מיוחד וקדוש.
בתי כנסת החלו לאחר חורבן בית המקדש. אנשים רצו מקום לשמור על תפילה ולימוד.
במהלך ההיסטוריה בתי הכנסת שימשו לתפילה, ללימוד ולפעילות קהילתית. לפעמים היה בהם מקום מיוחד לנשים שנקרא "עזרת נשים" (מקום נפרד לנשים).
"מניין" הוא קבוצה של עשרה אנשים שמפללים ביחד. בדרך כלל צריכים עשרה גברים כדי לומר חלקים חשובים בתפילה.
בבתי כנסת יש ארון הקודש, שם שומרים את ספרי התורה. ארון הקודש נמצא בקיר שפונה לירושלים. יש גם בימה, במה שמעליה קוראים את התורה. החזן הוא מי שמוביל את התפילה.
בקהילות שונות יושבים בדרך שונה. באחדות יושבים כולם מול הארון. בקהילות אחרות יושבים סביב התיבה בצורת ח'. בכמה בתי כנסת יש הפרדה בין נשים לגברים.
בארץ נחשפו שרידים של בתי כנסת עתיקים. כמה דוגמאות ידועות הן ברעם, ציפורי ובית שאן. אלה מראים איך נראו בתי הכנסת פעם.
בית הכנסת הוא מקום קדוש. בדרך כלל לא ישנים ולא אוכלים בו. אסור להרוס בית כנסת אם אין תחליף מתאים.
יש בתי כנסת בכל העולם. הם נראים שונים אבל כולם משמשים לתפילה ולמפגשים של הקהילה.
תגובות גולשים