בית ראשון במולדת

״בית ראשון במולדת״ היה מיזם של התנועה הקיבוצית לקליטה ראשונית של עולים מחבר המדינות בשנות ה־90. התנועה הקיבוצית היא חלק מהחברה הישראלית שמבוסס על קיבוצים, יישובים שיתופיים שבהם יש עבודות משותפות וחיי קהילה שמקלים על ההשתלבות.

בנוסף לכלכלה השיתופית, התפתחות טכנולוגית בקיבוצים יצרה מקומות עבודה חדשים לעולים בעלי מקצועות טכנולוגיים. כדי לסייע בעולים נוצרו מסלולים שונים: "בית ראשון במולדת" ו"בית שני במולדת", קליטה ישירה במטרה להתקבל כחברים בקיבוץ, אולפנים, קורסים ללימוד עברית, ומסגרות הכנה ללימודים אקדמיים.

המסלול "בית ראשון" הוקם ב־1990 ביוזמה של המטה הבין־קיבוצי. בתחילה התכנית היתה לחצי שנה, למשפחות וליחידים בגילאים מסוימים, ומטרתה הייתה ללמוד עברית ולהכיר את החיים בארץ בקיבוץ או בסביבתו. יותר מ־90% מהקיבוצים השתלבו בפעילות זו וצוותים מקומיים טיפלו בכל היבטי הקליטה.

באמצע 1992 הוחלט להאריך את התקופה לשנה. "בית שני במולדת" נועד לשמש כשלב ביניים בין סיום "ראשון" למציאת פתרון קבע לעולה.

מטרות התוכנית היו לעזור לעולים להתרגל, לדחות בעיות כלכליות ודיור זמנית, ללמד שפה ולחשוף לנורמות חברתיות חדשות. התוכנית גם שאפה שחלק מהעולים יבחרו להישאר בקיבוץ, מתוך ההנחה שאנשים נוטים לשקוע במקום בו נקלטו ראשונה.

מחקרים הראו שעולים שלמדו באולפנים בקיבוץ נטו לשקול השארות במקום יותר ממשתתפים אחרים. יחד עם זאת, עולי ברית המועצות הראו פחות נכונות להתרכז בחיי הקיבוץ לעומת עולים ממדינות אחרות, כנראה בשל יחסם לצורות החיים הסוציאליסטיות שהם הכירו במדינות המקור. מעצבי התוכנית העריכו בסופו של דבר שהיתרונות גוברים על החסרונות, ונושא הקליטה בקיבוצים נבחן במחקרים שונים.

בית ראשון במולדת היה פרויקט של הקיבוצים כדי לעזור לעולים מחבר המדינות בשנות ה־90. קיבוץ זה מקום מגורים שיתופי. אנשים עובדים וחיים יחד.

בתוכנית העולים למדו עברית בקורסים שנקראו אולפנים. אולפן זו כיתה ללימוד עברית. בתחילה התוכנית נמשכה חצי שנה. ב־1992 האריכו אותה לשנה.

יותר מ־90% מהקיבוצים השתתפו. בתוך הקיבוץ היו צוותים שעזרו בעבודה, בדיור ובלימוד השפה.

בית שני במולדת היה שלב מעבר אחרי בית ראשון. זה עזר לעולים למצוא פתרון קבוע וזמן לחשוב.

המטרה הייתה לעזור לעולים להרגיש בבית, ללמוד את השפה ולפגוש אנשים מקומיים. חלק מהעולים נשארו בקיבוץ. מחקרים מצאו שעולים שלמדו בקיבוץ חשבו יותר על להישאר. אבל עולי ברית המועצות חשבו פחות להישאר מאשר עולים ממדינות אחרות.