בלדווין השני, מלך ירושלים

בלדווין מבורק היה בנם הבכור של הוגו דוכס רֶתֶל ומליסנדה. הוא הצטרף למסע הצלב הראשון ב-1096 (היינו מבצע צבאי-דתי של אבירים לתקופת ימי הביניים). בהמשך נחשב קרוב משפחה לגוטפריד מבויון ולבלדווין מבולון.

לאחר מסע הצלב הפך בלדווין לרוזן אדסה. רוזן, שליט של רוזנות, אזור שלטוני קטן. ב-1101 נשא לאשה את מורפיה ממליטנה, בתו של נסיך ארמני. ב-1104 נפלו הסלג'וקים על אדסה והוא הובס ונלקח בשבי בקרב חרן. הוא הוחזק במוסול עד 1108 ושוחרר בתמורה לכופר כבד.

בזמן שהותו בשבי מילא טנקרד את מקומו כעוצר (ממלא מקום שליט). כשחזר סירב טנקרד לוותר, אך לבסוף בלדווין כפה את שליטתו בעזרת תמיכה מביזנטים וארמנים.

ב-14 באפריל 1118 הוכתר בלדווין למלך ירושלים, לאחר שאחיו הגדול סירב לבוא ולמלא את התפקיד. מייד התעמת מול פלישות סלג'וקיות ופאטימיות, אך הצליח להדוף את הפולשים בלי קרב גדול.

ב-1119 עזר לאנטיוכיה אחרי תבוסת אגר סאנגויניס ושימש לעוצר לזמן קצר. ב-1120 כינס את מועצת שכם, שקבעה חוקים ראשונים לממלכה וסידרה את מעמד המסדרים הצבאיים (אבירים נזירים שפעלו גם כלוחמים ומגינים).

ב-1122 או בסמוך לכך שוב נפל בשבי המוסלמים בעת סיור בגבולות. הוא וברוזן ז'וסלין ברחו ב-1124 בעזרת הארמנים. ב-1125 ניצח בלדווין בקרב אעזאז נגד הסלג'וקים וחיזק את מעמד הממלכה.

ניסיונות לכבוש ערים גדולות כמו חלב ומוסול נכשלו. הוא גם شارף בהתקפה על דמשק ב-1129 ללא הצלחה.

בלדווין ומורפיה הולידו ארבע בנות: מליסנדה, אליס, הודיירנה ואיובטה. ב-1129 הכריז על מליסנדה כיורשתו והסדיר את נישואיה לפולק החמישי מאנז'ו. בלדווין מת ב-21 באוגוסט 1131 ונקבר בכנסיית הקבר. בתו מליסנדה הוכתרה למלכה יחד עם בעלה כעבור חודשים.

היסטוריונים כמו ויליאם מצור תיארו אותו כאדם אדוק ובעל ניסיון צבאי רב, והוא זכה לכינוי "הקוצני".

בלדווין מבורק היה לוחם ואציל ממאה ה-11 וה-12. הוא יצא למסע הצלב הראשון ב-1096. מסע הצלב, מסע של אבירים נוצרים למזרח.

הוא הפך לרוזן אדסה. רוזן, שליט של איזור קטן. ב-1101 נשא לאישה את מורפיה. ב-1104 נלחם ונלקח בשבי בעיר מוסול. הוא שוחרר ב-1108 תמורת כסף.

ב-1118 הוכתר למלך ירושלים. מיד נאלץ להגן על הממלכה מפני פולשים. ב-1120 כינס את מועצת שכם וקבע חוקים חשובים.

בשנים אחרי כן נלקח שוב בשבי, וב-1124 ברח בעזרת הארמנים. ב-1125 ניצח בקרב אעזאז והגן על ממלכתו.

בלדווין ולמרפיה נולדו ארבע בנות. אחת מהן, מליסנדה, נבחרה לרשת אותו. בלדווין מת ב-21 באוגוסט 1131 ונקבר בכנסיית הקבר. היסטוריון בשם ויליאם מצור כתב עליו שהוא אדוק ומיומן בצבא, וקראו לו "הקוצני".