בלה גוטמן

בלה גוטמן גרדוש (27.1.1899, 28.8.1981) היה כדורגלן ומאמן הונגרי-יהודי, ונחשב לאחד השחקנים והמאמנים היהודים הבולטים.

גוטמן שיחק בריצה ובתפקיד בלם (שחקן הגנה) במ.ט.ק הונגריה ובהכח וינה. עם מ.ט.ק זכה באליפויות ב־1920, 1921. בהכח וינה זכה באליפות אוסטריה ב־1925 והצטיין בניצחון 0-5 על וסטהאם יונייטד.
בשנות ה־20 עלה לארצות הברית, שיחק בין היתר בניו יורק ג'איינטס ורשם 83 הופעות ושני שערים. בשנת 1928 זכה עם קבוצת הכח ניו יורק בגביע ארצות הברית הפתוח.
גוטמן הופיע שש פעמים בנבחרת הונגריה (1921, 1924) וכבש במשחק הבכורה בניצחון 3-0 על גרמניה.

לאחר פרישתו חזר לאירופה ואימן מועדונים באוסטריה, בהולנד ובהונגריה, ובין היתר זכה באליפות עם אויפשט. בתקופת השואה הסתתר תחילה, אך בסופו של דבר הסגיר את עצמו כדי לא לסכן את מחביאיו. נשלח למחנה עבודה בין יוני לאוקטובר 1944. בדצמבר 1944 נמלט יחד עם ארבעה נוספים לפני שהועבר לאושוויץ. שרד עד שחרור בודפשט בפברואר 1945. אביו ואחותו נרצחו באושוויץ.
לאחר המלחמה אימן ברומניה את מכבי בוקרשט וזכה שוב באליפות בהונגריה. ב־1949 עבר לאיטליה. במילאן הוביל את הקבוצה למקום ראשון בסרייה א', אך פוטר באמצע העונה בעקבות סכסוך הנהלה.
בשנות ה־50 אימן בין השאר את קישפשט הונבד, סאו פאולו (זוכה אליפות מחוזית ב־1957), פורטו (אליפות פורטוגל ב־1958) ובנפיקה ליסבון. בבנפיקה חידש את הסגל וזכה באליפויות 1960, 1961. הקבוצה זכתה בגביע אירופה לאלופות ב־1961 ו־1962, לאחר ניצחונות נגד ברצלונה וריאל מדריד. גוטמן הביא לבנפיקה את אאוזביו, שנחשב לשחקן המרכזי של הקבוצה.
לאחר סכסוך כספי התפטר מבנפיקה והביע כי על המועדון תוטל "קללה" של 100 שנה ללא תואר אירופי. אחר כך אימן בקבוצות בדרום אמריקה, בקפריסין, באוסטריה, בשווייץ וביוון, וחזר לעונה לפורטו ב־1973 לפני שפרש.

גוטמן פרסם אוטוביוגרפיה בגרמנית ב־1964, שבה הימנע מהתייחסות למקורותיו בתקופת השואה. הסופר דייוויד בולצ'ובר כתב ביוגרפיה בשם The Greatest Comeback, שבה פורסם עוצמת הסבל שעבר בשואה.

ב־1981 הונצח ביד לאיש הספורט היהודי במכון וינגייט, מוזיאון להנצחת ספורטאים יהודים מצטיינים.

בלה גוטמן (1899, 1981) היה כדורגלן ומאמן יהודי מהונגריה.

הוא שיחק בהגנה ובמועדונים כמו מ.ט.ק והכח וינה. עם הכח זכה באליפות אוסטריה ב־1925. בגיל צעיר עלה לאמריקה ושיחק בקבוצות בניו יורק.
הוא שיחק גם בנבחרת הונגריה וכבש במשחק הראשון שלו נגד גרמניה.

לאחר שהפסיק לשחק, אימן קבוצות רבות באירופה ובאמריקה. בתקופת מלחמת העולם השנייה הסתתר והוסתר, אך לבסוף נשלח למחנה עבודה (מקום שבו כפו אנשים לעבוד). בחורף 1944 נמלט לפני שהועבר למחנה ההשמדה. אביו ואחותו נהרגו באושוויץ.
אחרי המלחמה המשיך לאמן וזכה בתארים חשובים. בבנפיקה ליסבון זכה באליפויות ובגביע אירופה לאלופות בשנים 1961 ו־1962. הוא הביא לשם את כוכב הקבוצה, אאוזביו.
לאחר ויכוח כספי עזב ואמר שמעל הקבוצה תישאר "קללה" של 100 שנה ללא תואר אירופי. בהמשך אימן עוד קבוצות וחזר לפרוש ב־1973.

בשנת 1981 הונצח ביד לאיש הספורט היהודי במכון וינגייט, מוזיאון לזכר ספורטאים יהודים.