בליפ

בליפ (במקור: What the Bleep Do We Know!?‎, מסוגנן גם: What tHe #$*! DΘ ωΣ (k)πow!?‎, בתרגום חופשי: "מה לבליפ אנחנו יודעים?!") הוא סרט משנת 2004 שמשלב ראיונות דוקומנטריים, סיפור בדיוני ואנימציית מחשב.

הסרט עוסק במדע וברוחניות ביחד. הוא מציג נושאים כמו מכניקת הקוונטים (חלק של הפיזיקה שחוקר חלקיקים זעירים), פסיכולוגיה, נוירולוגיה, תורת ההוויה ומטאפיזיקה (רעיונות על טבע המציאות). יש בו ראיונות עם מדענים ואחרים, וגם סיפור על צלמת חירשת המתמודדת עם העבר שלה. האנימציה משמשת להמחשה של רעיונות, למשל פעולת המוח, וגם כאמצעי אמנותי.

בחלקו הראשון מרואיינים פיזיקאים על רעיונות מרכזיים של הקוונטים, ובפרט על עקרון אי הוודאות של הייזנברג (הרעיון שלא תמיד אפשר למדוד מיקום ומהירות בו‑זמנית בדיוק).

הסרט הפך לפופולרי, אך ספג ביקורת על שגיאות עובדתיות במדע ועל שימוש מופרז ברעיונות קוונטיים להסברים יומיומיים. רבים מהמעורבים בקשר להקשר של "עידן החדש" (תנועה רוחנית), וקיימת חשיבות מיוחדת לקרבה לבית הספר Ramtha's School of Enlightenment. ג'ודי ז. נייט (JZ Knight) מופיעה בסרט ומזוהה עם הרוח "רמת'ה" (Ramtha); לפי הטענה היא מתעלה ומעבירה את דבריו מאז 1988. בנוסף, הוצג בסרט מחקרו של מסארו אמוטו שטוען כי מסרים משפיעים על איכות המים, נושא שגם הוא שנוי במחלוקת.


מבקרי הסרט טוענים שהוא מוציא מושגים מקוונטים, שמתאימים למערכות מיקרוסקופיות, מהקשרם, ומסיק מסקנות לגבי עצמים יום‑יומיים ובני אדם. גם מחקר אמוטו והקשריו בסרט מעוררים התנגדות מדעית.

בליפ הוא סרט משנת 2004. הוא מערב ראיונות, סיפור בדיוני ואנימציה.

הסרט מדבר על מדע ורוחניות ביחד. הוא מזכיר קוונטים. קוונטים זו פיזיקה של חלקיקים קטנים מאוד. יש גם סיפורים על מוח ורגשות.

במרכז הסיפור עומדת צלמת חירשת שמנסה להתמודד עם העבר שלה. האנימציה מראה איך המוח עובד.

אנשים רבים אהבו את הסרט. יש גם אנשים שביקרו אותו. הם אומרים שיש בו שגיאות מדעיות. חלק מהיוצרים והמרואיינים קשורים ל"בית הספר של Ramtha". ג'ודי ז. נייט מדברת בסרט ומזוהה עם הרוח "רמת'ה". בסרט גם הוזכר מחקר של מסארו אמוטו על מים ועל מסרים, שנוי במחלוקת.


מבקרים אומרים שהסרט מעביר רעיונות מדעיים בצורה מטעה. הם מודאגים מכך שהמסקנות לא מתאימות לעולם היומיומי.