בן-עמי שילוני

בן-עמי שילוני (נולד ב-28.10.1937) הוא פרופסור אמריטוס לתולדות יפן באוניברסיטה העברית. הוא חבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, נשיא כבוד של האגודה הישראלית ללימודי יפן וזכה בפרס ישראל (2021).

בן-עמי נולד בפולין ושהה בילדותו ברוסיה בזמן מלחמת העולם השנייה. עלה לישראל ב-1948 והתחנך בקיבוץ. שירת בצבא (1956, 1958) והשתתף במבצע קדש. רכש תארים באוניברסיטה העברית; עבודת המוסמך שלו (1965) עסקה בפצצות האטום על הירושימה ונגסאקי. קיבל מלגה ללימודים ביפן, למד בטוקיו, וקיבל דוקטורט בפרינסטון (1971).

לאחר תקופות הוראה בארצות הברית ובאוניברסיטת חיפה, התחיל ללמד באוניברסיטה העברית ב-1971. מונה לפרופסור מן המניין ב-1985. שימש בתפקידים מנהליים באוניברסיטה והוזמן כפרופסור אורח ואחר כך כעמית מחקר באוניברסיטאות מובילות בעולם.

שילוני פרסם ספרים ומאמרים באנגלית, בעברית וביפנית. ספריו בעברית על יפן הם הראשונים בתחום בשפה זו והם משמשים כספרי לימוד. הוא זכה בפרסי הוראה ובאות כבוד יפני (כוכב הזהב והכסף, 2000). גם אחרי פרישתו ב-2006 המשיך ללמד ולהתראיין בתקשורת. ב-2009 ראיין אותו העיתון Asahi Shimbun וב-2010 קיבל את פרס קרן יפן. ב-2021 קיבל פרס ישראל.

היה נשוי ללנה שילוני, פרופסור לספרות צרפתית. יש לו שתי בנות: איריס ורותי, העוסקות בהוראה ובתקשורת.

שילוני חקר שלושה תחומים מרכזיים: א. הצבא היפני ומלחמות יפן במאה ה-20, ב. הקיסרים היפניים, ג. הקשרים וההשוואות בין היפנים והיהודים.

עבודת המוסמך שלו קבעה כי פצצות האטום לא היו נחוצות להכניע את יפן, אלא שימשו גם כאמצעי להרתיע את ברית המועצות (מסקנה ששימשה גם חוקרים אחרים).

ספרו Revolt in Japan (1975) חוקר את מרד הקצינים הצעירים של 26 בפברואר 1936. המורדים רצו להפיל פוליטיקאים מושחתים, להקים מדינת רווחה ולהלאים רכוש גדול. הם הושפעו גם מהפשיזם באירופה וגם מהרעיונות השמאליים, אך לא דמו לפשיזם האירופי המושפל. המרידה כשלה: הצי והקיסר היו נגדם, רבים נתפסו ונידונו למוות.

בספר Politics and Culture in Wartime Japan טען שילוני שיפן בתקופת המלחמה הייתה שונה ממשטרי הפשיזם האירופיים. לא היו מחנות השמדה בסדר הגודל האירופי, אבל בוצעו פשעים קשים במהלך הכיבוש. המערכת הפוליטית הייתה סמכותית ולא טוטליטרית במובן האירופי; הפרלמנט ובתי המשפט המשיכו לפעול. יש פרק על הצלת יהודים ועל האופן שבו יפן ראו את מעמדם של היהודים בעולם.

בספר The Jews and the Japanese שילוני משווה בין שתי קבוצות בעלות זהות קולקטיבית חזקה. הוא מזהה דמיון: שמרנות לצד יכולת לאמץ רעיונות זרים, רצון להצטיין שגרם לקנאה ולעוינות. הספר מתאר גם מפגשים היסטוריים: תמיכה יהודית ביפן במלחמת רוסיה, יפן (יעקב שיף סייע בהלוואות), ביקורים של אינטלקטואלים כמו איינשטיין, וגם הופעת אנטישמיות ביפן.

שילוני חקר את תפקיד הקיסר ביפן המודרנית. הקיסר נתפס כצאצא לאלת השמש, אך אחרי המלחמה מעמדו הפך סמלי לפי החוקה של 1947. הוא בחן את השילוב בין קדושה סמכותית לבין היעדר כוח צבאי ממשי, ואת שאלות הירושה (העדפת יורש גברי). שילוני דן גם ביחסי הקיסר לנצרות ובכוחו התרבותי-כלכלי, שניתן לראות כחוזק בעת שינויים חברתיים.

ספרו האישי (2011) מאגד תובנות על דת, אסתטיקה, קימיקזה, פצצות האטום, הקיסרות ועוד, ומשלב מחקר וחוויות אישיות.

בן-עמי שילוני נולד ב-1937. הוא פרופסור (מורה גדול באוניברסיטה) לחקר יפן. הוא למד בטוקיו ובארצות הברית. הוא כתב ספרים על יפן ולקח חלק במחקרים חשובים.

כשהיה ילד היה בפולין ואז ברוסיה בזמן המלחמה. עלה לישראל ב-1948. שירת בצבא ועשה תואר ראשון ושני. כתב עבודה על פצצות האטום (פצצות מאוד חזקות) על הירושימה ונגסאקי. סיים דוקטורט בפרינסטון ב-1971. למד והדריך סטודנטים באוניברסיטה העברית.

קיבל פרסים רבים. ב-2000 קיבל אות כבוד מיפן. ב-2021 זכה בפרס ישראל.

הוא חקר שלושה דברים עיקריים:
1. הצבא היפני ומלחמות יפן. למשל, הוא כתב שעוצמת פצצות האטום שימשה גם כדי להרתיע מדינה אחרת, ברית המועצות.
2. הקיסרים של יפן. הקיסר נחשב קדוש (נחשב צאצא לאלת השמש) אך אחרי מלחמת העולם צומצם כוחו והוא הפך לסמל (דמות שאינה שולטת בפועל).
3. הקשרים בין היהודים והיפנים. הוא השווה את שתי הקבוצות ומצא דמיון: רצון להצליח ולקבל טוב מהעולם. גם היו יחסי עזרה, למשל יעקב שיף סייע ליפן במלחמה נגד רוסיה בתחילת המאה ה-20.

שילוני כתב ספר על המרד של קצינים צעירים ב-1936. הם רצו לשנות את השלטון. המרד נכשל והקצינים נתפסו.

הוא הראה שיפן בזמן המלחמה הייתה שונה ממדינות פשיסטיות מסוימות. לא היו שם מחנות במידה כמו באירופה, אבל היו פשעים קשים. חלק מהאנשים ביפן האמינו שהם משחררים מדינות אחרות.

בספרו האישי (2011) הוא כותב גם על חוויותיו ביפן, על אמנות, דת ועל הקיסר.

משפחה: היה נשוי ללנה ושתי בנותיו עובדות בחינוך ובטלוויזיה.