בן־ציון מאיר חי עוזיאל נולד בירושלים ב־1880 ונפטר ב־1953. אביו, יוסף רפאל עוזיאל, היה נשיא בית הדין של הקהילה הספרדית. משפחתו הייתה משפחה רבנית מסורתית, והוא קיבל חינוך תורני מוקפד מאז הילדות.
למד בישיבות בירושלים והצטיין בלימוד ובמוח נשקף. בגיל צעיר הצטרף לגדולי הרבנים בעיר ולמד אצלם. נישא בגיל שלוש־עשרה ונאלץ לפרנס את משפחתו אחרי פטירת אביו.
ב־1911 מונה לחכם באשי של יפו, תפקיד רבני שמיוצג על ידי השלטונות העות'מאמיים. כיהן שם כראש מוסדות חינוך, ייסד תלמוד תורה ולקח חלק בהתיישבות ובייסוד שכונות. בתקופת מלחמת העולם הראשונה הוגלה לדמשק, אך חזר לארץ מוקדם יחסית.
ב־1921 שימש רב של קהילת סלוניקי. שם חיזק את החינוך הדתי, הקים בתי ספר דתיים וקרא לצעירים לעלות לארץ ישראל.
ב־1923 חזר לארץ ומונה לרב הספרדי של תל אביב־יפו. כיהן שם שש עשרה שנה, ייסד מוסדות כמו ישיבת שערי ציון ועיבד ספרים הלכתיים.
בסוף שנות ה־30 נבחר למלא מקום הראשון לציון (תואר רבני בכיר) ובהמשך מונה לראשון לציון. לאחר הקמת המדינה כיהן כהרב הראשי הספרדי של מדינת ישראל. (הרב הראשי, המנהיג הרבני המייצג קהילות בפני המדינה.)
במהלך שנותיו פעל כאיש ציבור: ייצג את היישוב היהודי בפני השלטונות, היה חבר בוועד הלאומי ותמך בתנועת המזרחי, הציונות הדתית. בתקופת מלחמת העצמאות סייע בהיערכות הביטחונית ובפיקוח על מצבי חירום, מתוך ראיית הלכה שמאפשרת חריגות במצבי סיכון.
ב־1953 חלה מסיבוכי סוכרת ועבר ניתוח. נפטר ב־4 בספטמבר 1953. הלוויה הייתה ממלכתית ובה השתתפו נשיא המדינה ונציגים רבים. בצוואתו קרא לשמור על שלום העם והמדינה וביקש שלא ייהרגו לו הספדים.
על שמו נקראים רחובות ויישובים בישראל. עיזבונו נערך ופורסמו עשרות כרכים מספריו. הוא נבחר לדמות מופת בחינוך הממלכתי‑דתי.
עוזיאל היה פוסק הלכה ופובליציסט מתקדם במובנים מסוימים. תמך בהשתתפות פוליטית של נשים, נושא שבו בלט מול דעות אחרות. קידם אחידות בנוסחי תפילה ובשחיטה, עבד להפצת העברית והציונות בחינוך. פסק שאפשר לקבל גרים גם אם בתחילה אינם מקיימים את כל המצוות, מתוך אמונה שילמדו ויתקרבו לדת.
נישא פעמיים והותיר ילדיו ונכדיו. חלק מבני המשפחה מילאו תפקידים ציבוריים ומקצועיים.
(רשימה לא מפורטת בטקסט המקורי.)
כתב ספרים בהלכה ובאגדה; בין יצירותיו נמנים כרכים פירושיים ופסקי־הלכה שנוספו לעיזבונו.
(פרטים משפחתיים מופיעים בעיזבון.)
בן־ציון מאיר חי עוזיאל נולד בירושלים ב‑1880. רב הוא מנהיג דתי. אביו היה רב בעיר.
למד תורה מהילדות. בגיל צעיר נשא אישה וידאג לפרנסת משפחתו.
ב־1911 מונה לרב של יפו. ייסד בתי־ספר ופתר בעיות של הקהילה. בזמן המלחמה הוגלה לזמן קצר וחזר הביתה.
ב־1921 היה רב בקהילה גדולה בסלוניקי. שם עזר לילדים ללמוד תורה וקרא לאנשים לעלות לארץ ישראל.
ב־1923 חזר והיה רב ספרדי בתל אביב־יפו שש עשרה שנה. הקים ישיבה ללימוד תורה.
לקראת סוף חייו נבחר לראשון לציון. כשהוקמה מדינת ישראל היה הרב הראשי הספרדי שלה. הרב הראשי הוא נציג הדת מול המדינה.
הוא עזר לאנשים בחינוך ובארגון הקהילות. בזמן המלחמה עשה דברים כדי לעזור לחיילים.
ב־1953 חלה בצורה קשה ומתה. כשהלך לעולמו נערכה לו הלוויה גדולה.
יש רחובות ויישוב על שמו. ספריו הודפסו ויצאו לאור.
נשואין פעמיים, היו לו ילדים ונכדים.
כתב ספרים על הלכה וסיפורים תורניים.
תגובות גולשים