בנג'ו הוא כלי מיתר (מיתר, חוט שיוצר צליל) שמקורו בתרבות האפרו-אמריקאית ויש לו שורשים בכלים אפריקניים מסורתיים.
העיצוב הבסיסי כולל ראש עגול עם כיסוי דק על גוף חלול, כמעט כמו תוף, ומוט שעליו מותחים את המיתרים. כיסוי הראש היה בעבר מעור חיה ומהיום בדרך כלל מפלסטיק.
הבנג'ו מזוהה עם מוזיקת פולק, קאנטרי ובלוגראס, וגם עם מוזיקה אירית מסורתית. כיום משתמשים בו גם בז'אנרים מודרניים.
יש שני תתי-סוגים בולטים: בנג'ו Plectrum, שבדרך כלל מכוונים אותו DGBD ומשמש לאקורדים וליווי ב-Dixieland ג'אז; ובנג'ו טנור, המכוּון GDAE, המשמש בעיקר למוזיקה קלטית. שניהם מנוגנים לעתים קרובות במפרט (נגינה עם פיק).
המיתר החמישי קצר יותר ולרוב משמש כצליל קבוע או דרון. בנג'ו חמש מיתרים מכוּן בדרך כלל GDGBD ומשמש למוזיקה אמריקאית מסורתית.
יש שתי צורות גוף נפוצות: Openback (גב פתוח) להאזנה עממית ו-Resonator, תיבת תהודה עגולה וסגורה, שמחזקת את הקול ומשמשת לבלוגראס, פופ ורוק.
שיטות נגינה חשובות כוללות Old Time, Clawhammer, Scruggs Style ו-Melodic/Chromatic, וכן שיטות להופעות מודרניות. בשנים האחרונות רואים שילוב של בנג'ו חמש מיתרים בשירי רוק.
בנג'ו בן שש מיתרים מכוּן כמו גיטרה. מטרתו להעניק לגיטריסטים צליל בנג'ו בלי ללמוד טכניקות נגינה שונות, כיוון שטכניקת הבנג'ו שונה מזו של הגיטרה.
בנג'ו הוא כלי עם מיתרים. מיתר זה חוט שמייצר צליל.
הכלי נולד בתרבות של אנשים אפרו-אמריקאים ויש לו שורשים בכלים מאפריקה.
הבנג'ו נראה כמו תוף עם הצמדת מיתרים על מוט.
הכיסוי העגול על הראש היה מעור פעם. היום זה בדרך כלל פלסטיק.
הבנג'ו נשמע בפולק, קאנטרי ובלוגראס. גם במוזיקה אירית משתמשים בו.
יש גרסאות שמשתמשים בהן בג'אז ובמוזיקה קלטית. לרוב מנגנים אותן עם פיק.
למיתר החמישי יש אורך קצר והוא נותן לעיתים צליל קבוע.
יש בנג'ו עם גב פתוח. ויש אחד עם כיסוי עגול שמחזק את הקול.
בנג'ו חמש מיתרים נפוץ במוזיקה אמריקאית. היום גם שירים מודרניים מוסיפים אותו.
הוא מכוּן כמו גיטרה. כך גיטריסטים יכולים להשיג צליל בנג'ו בלי ללמוד כלי חדש.
תגובות גולשים