בנטוסטן (Bantustan) הוא השם הלא‑רשמי שניתן לעשר ישויות חסות שיצר משטר האפרטהייד בדרום אפריקה עבור האוכלוסייה השחורה. השם הרשמי היה "ארצות המולדת השחורות". המטרה המוצהרת הייתה לתת מענה לזהות ולזכויות פוליטיות של קבוצות אתניות שונות, אך בפועל המערכת נועדה להפריד בין לבנים לשחורים ולהשאיר את השליטה והשפע בידי המיעוט הלבן. רבות מהאנשים שהוגדרו כאזרחים של הבנטוסטנים המשיכו לחיות ולעבוד מחוץ לגבולותיהם, לעתים כמועסקים זרים בתוך דרום אפריקה.
המילה "בנטו" (Bantu) שימשה לעתים לתיאור קבוצות דוברות בנטו בדרום אפריקה. הסיומת "סטן" (stan) פירושה ארץ או טריטוריה, ומקורה בפרסית. המונח נוצר כדי לתאר ישות טריטוריאלית אתנית, אך הוא שימש בעיקר על ידי מתנגדי המשטר בהקשרה השלילי.
בתחילת תקופת האפרטהייד (מדיניות הפרדה גזעית) חוקים היו ממוקדים בחיי היומיום של אזרחים שחורים. עם עלייתו של הנדריק פרוורד ב‑1958 הופעלה תוכנית רחבה יותר, שנקראה לעתים "אפרטהייד גדול". התוכנית ראתה בהקמת ארצות המולדת פתרון: להעביר את זכויות האזרחות של שחורים לישויות אתניות נפרדות, לתת להן אוטונומיה ובסופו של דבר עצמאות מדומה, ובכך לשלול מהן אזרחות דרום‑אפריקאית. חוקים מרכזיים היו חוק שלטון עצמי לבני הבנטו (1959) וחוק אזרחות ארצות מולדת (1970).
נוצרו עשר ארצות על פי חלוקה אתנית, ברובן בצפון ובמזרח המדינה. ההגדרות התבססו על שפה ומוצא, אך לאחר דורות של הגירה התערבבו קבוצות רבות. רוב הבנטוסטנים היו מפוזרים, לעתים כמובלעות נפרדות שלא יכלו לתמוך כלכלית בתושביהן. למשל, בופוטאצוואנה הורכבה משבע מובלעות נפרדות. בסך הכל שטחי הבנטוסטנים היו כ‑13% משטח דרום אפריקה אך יועדו לכ‑70% מאוכלוסייתה. עד סוף שנות ה‑80 הוכרזו על הנייר כ‑12 מיליון אזרחים של בנטוסטנים, אך רבים לא חיו בתחומים אלה. כלכלת הבנטוסטנים נשענה על תקציבים מדרום אפריקה, ולרוב הייתה מושחתת וחלשה.
הניסיון להרחיב את המודל לדרום‑מערב אפריקה (נמיביה) החל ב‑1968 ונזנח עם מהלכי העצמאות של נמיביה בסוף שנות ה‑80.
ארבעה בנטוסטנים הוכרזו כ"עצמאיים" על ידי דרום אפריקה: טרנסקאי, בופוטאצוואנה, סיסקאי וונדה. רוב מדינות העולם סירבו להכיר בעצמאות זו. חלק מהאזורים הפכו למוקד לפעילות עסקית שנחשבה שנויה במחלוקת, כמו סאן סיטי בבופוטאצוואנה, מרכז בידור עם קזינו ומופעים. בשנות ה‑80 הבידוד הבינלאומי של דרום אפריקה גבר, ורפורמות של פיטר וילם בותה לא כללו את הרוב השחור.
עם הרפורמות של פרדריק וילם דה קלרק בתחילת שנות ה‑90 הופסקה מדיניות ארצות המולדת. שטחי הבנטוסטנים שולבו בחזרה בדרום אפריקה, לאזרחים הוחזרה האזרחות הדרום‑אפריקאית, והתהליך הושלם עם חילופי השלטון ב‑1994. החלוקה הוחלפה במערכת של תשע פרובינציות. המונח "בנטוסטן" נותר ככינוי גנאי לטריטוריית חסות אתנית מלאכותית, ולעתים נעשה בו שימוש להשוואה לאזורים אחרים עם בעיות דומות, כמו חלק מהדיונים על שטחי הרשות הפלסטינית.
בנטוסטן הוא שם לאזורים שממשלת האפרטהייד הקימה ל"ארצות המולדת" של אנשים שחורים בדרום אפריקה. אפרטהייד זה חוקים שהפרידו בין אנשים לפי צבע העור. השלטון אמר שהאזורים האלו יתנו זכויות, אבל למעשה הם שמרו על כוח הלבנים.
"בנטו" היא מילה לקבוצה של שפות ואנשים. "סטן" פירושה ארץ. לכן בנטוסטן זה "ארץ של בנטו".
בשנות ה‑50 וה‑60 הוחלט להפריד את העמים עוד יותר. המנהיגים רצו לתת לכל קבוצה אדמה משלה ולבטל את אזרחות דרום‑אפריקאית שלהם.
נוצרו עשר ארצות קטנות, בדרך כלל בצפון ובמזרח. רבות מהן היו מפוזרות ולא היו גדולות דיו לפרנס את התושבים. למשל, בופוטאצוואנה הייתה מורכבת ממספר חלקים נפרדים. אנשים רבים המשיכו לעבוד בערים הלבנות.
כמה מהאזורים הוכרזו כ"עצמאיים" רק על ידי דרום אפריקה. מדינות רבות סירבו להכיר בזה. בבופוטאצוואנה נבנתה עיר נופש גדולה בשם סאן סיטי.
בשנות ה‑90 בוטלה התוכנית. האזורים חוברו חזרה למדינה. לאנשים הוחזרה אזרחות דרום‑אפריקאית. היום משתמשים במילה "בנטוסטן" כדי לתאר אזור שנראה כמו מדינה רק למראית עין.
תגובות גולשים