בסון

בסון (פגוט, באנגלית: Bassoon) הוא כלי נשיפה מעץ עם מנעד רחב. המנעד שלו משתרע מצלילי בס ועד טנור, והצליל שלו נמוך, עמוק ומלא.

לבסון יש לשונית כפולה (לשונית כפולה = שתי רצועות דקיקות, בדרך כלל מבמבוק, שמתנדנדות ויוצרות צליל). הוא כלי א־טרנספוזיציוני (כלומר התווים נכתבים כפי שהם נשמעים). תווים לבסון נכתבים בדרך כלל במפתח פה ובמפתח דו־טנור, ולעיתים גם במפתח סול.

בדרך כלל מנגנים בבסון בישיבה. אפשר גם לנגן בעמידה עם רתמה. הבסון המודרני הופיע סביב שנת 1800 ומשמש רבות במוזיקה סימפונית וקאמרית. לפעמים שומעים אותו גם בפופ, רוק וג'אז.

הבסון מורכב משישה חלקים עיקריים:
1. העלה, הפיה מעץ שמייצרת את הצליל.
2. העיקום (בוקל), צינור מתכתי שמחבר בין העלה למפרק הטנור.
3. המפרק הכנפי (טנור), מקשר בין חלקי הכלי העליונים.
4. תחתית הכלי, מרכז הכלי שבו מתעקל צינור הבסון.
5. המפרק הארוך (הבס), מחבר בין התחתית לפעמון.
6. הפעמון, מאריך את הכלי ומאפשר להגיע לצליל הנמוך ביותר.

הבסונים מודרניים מיוצרים בדרך כלל מעץ האדר (מייפל). דגמי כניסה עשויים מפלסטיק קשיח ונועדו ללמודים צעירים. בעבר יוצרו גם בסונים ממתכת, אך ייצורם הופסק בשנת 1889.

אורכו של בסון מורכב הוא כ‑1.34 מטרים. אם מדדו את אורך הצינורות ללא ההתעקלות, הוא כ‑2.54 מטרים. קיימות שתי אסכולות עיקריות לייצור בסונים, צרפתית וגרמנית, והן נותנות גוון שונה לכלי.

הקונטרה־בסון הוא גרסה נמוכה באוקטבה מהבסון. הוא בנוי בכיפופים רבים יותר ולרוב מסתיים בפעמון מתכת.

בסון (פגוט) הוא כלי נשיפה עשוי עץ. הוא מנגן צלילים נמוכים מאוד.

לבסון יש לשונית כפולה. לשונית כפולה = שתי רצועות דקות שעושות רעידות וצליל.

התווים לבסון נכתבים כמו שהם נשמעים. בדרך כלל מנגנים עליו בישיבה.

יש לבסון שישה חלקים עיקריים:
1. העלה, החלק שמפיק את הצליל.
2. העיקום (בוקל), צינור מתכתי קצר שמתחבר לעלה.
3. המפרק הטנור, חלק עליון של הכלי.
4. תחתית הכלי, החלק שעוקף את הצינור.
5. המפרק הבס, חלק ארוך שממשיך למטה.
6. הפעמון, החלק העליון שעוזר להגיע לצלילים הנמוכים.

הבסון המודרני הופיע בערך בשנת 1800. הוא עשוי בדרך כלל מעץ מייפל. יש דגמים מפלסטיק ללומדים.

אורכו כשהוא מורכב הוא כ‑1.34 מטרים. הקונטרה־בסון הוא גרסה נמוכה ממנו באוקטבה. לפעמים לחלק מהקונטרה־בסונים יש פעמון מתכת.