בעל הוא אל הגשמים, הסערות, הברקים והרעמים במיתולוגיה הכנענית (סיפורי אלים). הוא מתואר כחייל רב־עוצמה, חובש כובע גבוה, עם שיער וזקן ארוכים, אוחז באלה (מטה אל) ובחזיז ברק, ולעתים גם חנית. הוא נוסע על עננים, קורא ברעם, ולבושו נושא סימנים לפריון.
בשם "בעל" יש משמעות של "אדון". הוא בנו של האל אל; אחותו הלוחמת היא ענת, ובעלו הוא עשתרת. בכינוייו מופיעים שמות כמו "בעל זבול" (הנישא) ו"בן דגן" (קשר לחקלאות).
לאל הוצמדו אפיתטים, תארים וכינויים שמדגישים את כוחו. חלקם מציינים שהוא אדיר וחזק, וחלקם קשורים לשמים ולנשיאת המטה או הנשק שלו.
בכנען היו גרסאות מקומיות של בעל: "בעל צור", "בעל לבנון" ועוד. כל מקום קרא לו בשם משלו, לרוב בשילוב עם שם המקום.
בעל אחראי להבאת הגשם ולהשיב את פוריות האדמה. המיתוס מציגו כמנצח את אל הים (ים) ואת מות, וכמי שמווסת את מעגל החיים: הוא יורד לשאול בעונה החמה וחוזר בעונת הגשמים.
בסיפורים מאוגרית בעל נלחם בים ומבקש ארמון לשלטונו. לאחר שהמות מצליח להכניעו, אחותו ענת משיבה אותו לחיים. המאבק עם המוות מדגיש את הקשר בינו לבין המחזוריות של הטבע.
בקטעים אחרים של הספרות האוגריתית בעל מוזכר כאל שמגיב לאירועים כמו מגפות או התקפות חיות רעות, ולעתים מופיע יחד עם דגן (אל הקציר).
השם והפולחן של בעל מופיעים בכתובות ובמבנים גם בתקופת הברזל, כולל באזכורים בפלשת והן בלוחות ובשברים ארכיאולוגיים.
בעולם הפיני והקרתי של ימי קדם, בעל היה אל מרכזי. בדמותו של "מלקרת" בעיר צור רואים את קשירתו למרכזי פולחן של הים והסחר, ובקרתחדשת (קרתגו) הוא נשא חשיבות רבה.
בזמנים שונים בארץ ישראל עבדו אנשים גם את בעל לצד אלוהי ישראל, ובמקרים מסוימים המיזוג בין הפולחנים היה קיים. במקרא מתוארים מחלוקות וניסיונות לכפות את אלוהי יהוה בלבד.
בפרשנות מסוימת נכתב שלפני שהשם "בעל" הפך לכינוי לאלים זרים, הוא שימש גם כתואר לאלוהי ישראל. במקרא ובמסורת נראים מאבקים חברתיים ודתיים סביב פולחן בעל.
ממצאים ארכיאולוגיים מאוגרית, חצור ומאתרים פיניקים מציגים את בעל כצלמית ברונזה או לוחית חרותה, חובש כובע גבוה ומניף מטה או חנית. פסלים אלה ממחישים איך דמיינו את האל בסצנות סמליות.
בעל הוא אל הגשמים והסערות בסיפורי אלים קדומים. הוא מביא גשם ומגן על האדמה. לפעמים רואים אותו עם כובע גבוה. הוא מחזיק ברק ובחנית.
השם "בעל" משמעותו "אדון". אחותו הלוחמת קוראת ענת. אשתו קוראים עשתרת.
לאל נתנו כינויים שונים. כינוי הוא שם נוסף שמסביר תכונה שלו.
בערים שונות קראו לו בשמות שונים, כמו "בעל צור" במקום צור.
בעל נלחם בים ובמוות. הניצחון שלו עוזר להביא גשם ולקסות את השדות.
בסיפור גדול ענת מצילה את בעל ממות. זה מדגים איך הטבע חוזר לחיים אחרי הבצורת.
לפעמים אנשים בארץ ישראל עבדו גם את בעל וגם את אלוהי ישראל. היו על כך מחלוקות.
במוזיאונים יש פסלים קטנים של בעל. הם מראים אותו עומד עם כובע ומניף יד.
תגובות גולשים