בעלי כליצרות

בעלי כליצרות (שם מדעי: Chelicerata) הם תת-מערכה של פרוקי-הרגליים. בקבוצה זו נמצאים עקרבאים, עכבישאים, קרציות, קרדיות אבק וזנבות-חרב (סרטני פרסה). ככל הנראה המקור שלהם ימיי מהמפרק הקמבריון, אבל המאובנים העתיקים של עקרבי מים שיודעים לנו תוארכו לתקופת האורדוביק המאוחרת, לפני כ‑445 מיליון שנים. כיום שרדו רק ארבעה מינים ימיים, כולם סרטני לימולוס (horseshoe crabs). ידועים מעל 77,000 מינים שנושמים אוויר, ויש הערכות שיש עד כ‑500,000 מינים נוספים שטרם זוהו.

כמו בסרטנאים, אצל בעלי הכליצרות ראש וגף-פה מחוברים לחזה בחלק אחד שנקרא ראשחזה (פרו‑סומה, proso‑soma, החלק הקדמי של הגוף). בראשחזה יש שישה פרקים ושישה זוגות גפיים. גפי-הפה המאפיינים נקראים כליצרות (מַלְקוֹחַיִם). מַלְקוֹחַיִם משמשים לתפיסת הטרף ולחיתוך, תפקיד דומה ללסתות אצל בעלי חוליות. הזוג השני של הגפיים נקרא רגלי‑בחנין (pedipalpi). אצל רוב המינים הם עוזרים בהליכה, ובאחרים, כמו בעקרבים, הם משמשים לצבתות. ארבעת הזוגות הנותרים הם רגלי הליכה.

הבטן נמצאת מאחורה. אצל עכבישים היא כוללת בלוטות טווייה (לשזור קורים), אצל כמה מינים יש מסרקיות, רגליים מנוונות, ובאצל עקרבים יש עוקץ.


תת‑המערכה נחלקת לשתי קבוצות עיקריות: Euchelicerata (בעלי כליצרות של ממש) וקבוצת העכבישנים הימיים (Pycnogonida). בקבוצות נכחדות אחרות המיון פחות ברור, כמו עקרבי המים (Eurypterida) וקבוצות קדומות נוספות.

בעלי כליצרות הם חיות פרוקות. דוגמאות: עכבישים, עקרבים, קרציות וסרטני פרסה.

הם הופיעו לפני מיליונים רבים של שנים. מאובני עקרבי מים ידועים מלפני כ‑445 מיליון שנים. היום רק ארבעה מינים ימיים שרדו. אלה סרטני לימולוס.

לחלק הקדמי של הגוף קוראים ראשחזה (פרו‑סומה). שם יש שישה זוגות גפיים. גפי־פה מיוחדים נקראים כליצרות, מַלְקוֹחַיִם. מַלְקוֹחַיִם תופסים ועוזרים לאכול. הזוג השני נקרא רגלי־בחנין. ארבעה זוגות משמשים להליכה.

הבטן כוללת בלוטות טווייה אצל עכבישים. אצל עקרבים יש עוקץ. יש לנו ידיעות על כ‑77,000 מינים, ואולי יש עוד רבים שלא התגלו.


הקבוצה מתחלקת לשתיים: Euchelicerata ו‑Pycnogonida.