בערות היא חוסר ידע והשכלה בנושאים שנחשבים חשובים. מה שנחשב "חשוב" תלוי בתרבות ובאדם, ולכן אנשים ייחשבו לבערים בתחומים שונים. יש מי שיראה בער אדם עם ידיעות מועטות במתמטיקה, ויש מי שיחשיב לבער מי שאינו מכיר את היסטוריית עמו.
עמוס פונקנשטיין והרב עדין שטיינזלץ מגדירים את הבער כמישהו שחסרות לו ידיעות חשובות לחיי היום-יום, בלי קשר להיקף הידע הכולל.
סיבות לבערות כוללות מצוקה כלכלית או חברתית. לצד זאת יש גם בחירות מודעות שלא ללמוד, מטעמים אידאולוגיים או דתיים.
המילה "בור" הופיעה בתנ"ך במשמעות שדה שלא נחרש. בלשון חז"ל ובימינו משתמשים במילה באופן מושאל כדי לתאר אדם חסר השכלה.
אנאלפביתיות (אי ידיעת קרוא וכתוב) נחשבת לצורת הבערות הקיצונית ביותר. האו"ם מגדיר אנאלפביתיות כחוסר היכולת לקרוא ולכתוב משפט פשוט בכל שפה. הסטנדרטים משתנים בין חברות, וההכרה באוריינות דיגיטלית (שמע, תמונה וגרפיקה) משפיעה על ההגדרה.
אנאלפביתיות נפוצה יותר במדינות המתפתחות, אך שיעוריה ירדו בעשורים האחרונים. נתון משנת 1998 מצביע על כ־16% בעולם. לפי נתוני UNSD של האו"ם, בישראל שיעור האנאלפביתיות עומד על כ־2.7% בקרב גברים וכ־6.6% בקרב נשים.
היהדות רואה בחומרה את הבערות. הלל אמר: "אין בור ירא חטא", אדם חסר ידע עלול לטעות. במסורת קיים הצורך ללמוד קרוא וכתוב, ומוטלת חובה על ההורים ללמד את ילדיהם.
בערות יכולה להיות גם מתוכננת: התעלמות מכוונת ממידע, כפי שמתואר בספרו של ג'ורג' אורוול, 1984, שבו הסיסמה היא "בערות היא כוח". חברות או משטרים עלולים לחסום ידע ודרכי לימוד, למשל במצבים טוטליטריים או בכתות, כדי לשלוט במידע ולמנוע חשיפה לדעות חיצוניות.
בערות היא חוסר ידע על דברים חשובים. כל אחד יכול להיחשב לבער בנושא אחר.
"בור" בתנ"ך היה שדה שלא נחרש. היום קוראים כך לאדם שאין לו השכלה.
אנאלפביתיות פירושה אי ידיעת קרוא וכתוב. האו"ם אומר שאנאלפביתי לא יכול לקרוא משפט פשוט. זה נפוץ יותר במדינות מתפתחות, אבל המצב משתפר.
היהדות רוצה שהאדם ילמד. הלל אמר: "אין בור ירא חטא". ההורים אמורים ללמד את ילדיהם לקרוא.
יש מי שבוחר שלא ללמוד. יש גם חברות שחוסמות מידע או מצנזרות ספרים. במקומות כאלה קשה למצוא דעות אחרות.
תגובות גולשים