ברוצלוזיס

ברוצלוזיס (Brucellosis), שנקראת גם "קדחת מלטה", היא מחלה זואונוטית. זואונוטית = מחלה שעוברת מבעלי חיים לאדם. היא נגרמת על ידי חיידקי סוג Brucella, שמאכסנים בעיקר בכבשים, בעזים ובבקר. באדם ההדבקה מתרחשת בעיקר משתיית חלב לא מפוסטר (לא מחומם כדי להרוג חיידקים), ממגע עם הפרשות ובשר נא, ובמקרים מסוימים משאיפת רסס נגוע או מגע עם הריריות.

המונח "קדחת מלטה" נגזר מהמקום שבו זוהתה המחלה לראשונה במאה ה-19. ב-1887 הרופא דייוויד ברוס זיהה לראשונה את החיידק Brucella. המחקר שהקשר את החיידק למחלות בבני אדם הושלם על ידי אליס קתרין אוונס, שאחריה הומלץ לפסטר את החלב כדי למנוע הדבקות.

החיידק חי בתוך בעלי חיים, במיוחד צאן ובקר. לעתים החיה לא מראה סימפטומים בולטים, אך העדר עלול לסבול מהפלות. החיידק שורד בסביבה זמן רב, ולכן קרקע והפרשות יכולות להוות מקור הדבקה.

בני אדם נדבקים בעיקר ממוצרי חלב לא מפוסטרים או במגע עם רקמות וחומרי הפרשה נגועים. גם וטרינרים, מגדלים ועובדי מעבדה נמצאים בסיכון גבוה. העברה מאדם לאדם נדירה מאוד.

זמן הדגירה ארוך, בדרך כלל בין שבועיים לארבעה חודשים. התסמינים אינם ייחודיים וכוללים חום ממושך, הזעות לילה, חולשה, כאבי ראש וכאבי גוף. מאחר שהתסמינים דומים למחלות רבות אחרות, האבחנה קשה ולעיתים מתעוררות הדבקות חוזרות.

המחלה עלולה לפגוע באיברים שונים. במקרים רבים מתרחשת מעורבות של השלד: זיהומים בפרקים ובעצמות, במיוחד בירכיים ובעמוד השדרה. בישראל דווח שיעור גבוה של מעורבות של השלד בקרב החולים. מעורבות מערכת העצבים נדירה (פחות מ‑5%), ואנדוקרדיטיס (דלקת של קרום הלב) נדירה אף יותר (פחות מ‑2%). ברוצלוזיס עלולות להיות גם בעיות במערכת הרבייה ובאיברים נוספים.

הטיפול הוא אנטיביוטי. שיטות מקובלות כוללות דוקסיציקלין (טטרציקלין) בשילוב עם אמינוגליקוזיד כמו סטרפטומיצין, או דוקסיציקלין עם ריפמפיצין. השילוב השני ניתן בדרך כלל בפה, אך דורש טיפול ממושך של לפחות ששה שבועות. בזיהומים בעצם או באנדוקרדיטיס נדרש טיפול עד שלושה חודשים. במקרים חמורים של מעורבות מערכת העצבים נדרשת שילוב של כמה תרופות.

הגורם המרכזי למניעה הוא טיפול וחיסון של בעלי החיים. בישראל מפעילים חיסונים עדריים נגד B. abortus ו‑B. melitensis; חיסון זה הוא חי‑מוחלש ואינו מיועד לבני אדם. צעדי מניעה נוספים: איסור העברת עדרים לא מבוקרת, בדיקות סרולוגיות, דיווח על בעלי חיים נגועים ובידוד בעלי חיים שעברו הפלה.

יש שיעורי תחלואה גבוהים יחסית בנגב בקרב האוכלוסייה הבדואית, וכן באזורים ערבים בצפון. סיבות עיקריות הן צריכת מוצרי חלב לא מפוסטרים וגידול עדרים לא מפוקח או לא מחוסן. מספר המקרים השתנה בעשורים האחרונים: מהמאהות בשנות ה‑80 לירידה בתחילת המאה ה‑21, ואז עלייה שוב בעשורים האחרונים, עם התפרצויות מקומיות ודיווחים על מאות מקרים בשנה בתקופות מסוימות. אירועים בולטים כללו התפרצויות מקומיות בעקבות מוצרי חלב לא מפוסטרים, ומקרים בעדרי גמלים וכלבים.

Brucella נבחנה בהקשר צבאי וביולוגי. בדליפת חיידק במחקר בברית המועצות נדבקו מאות אנשים. פותח גם חיסון לבני אדם ששימש חיילים ברוסיה.

ברוצלוזיס נקראת גם קדחת מלטה. זו מחלה שנכנסת לאנשים מבעלי חיים. חיידק = יצור קטן מאוד, הוא הגורם למחלה. בדרך כלל הוא חי בכבשים, בעזים ובפרות.

המחלה הייתה מוכרת כבר במאה ה‑19. הרופא דייוויד ברוס מצא את החיידק ב‑1887. אליס אוונס הראתה שצריך לפסטר (לחמם) חלב כדי למנוע את המחלה.

נשארים חולים אם שותים חלב או אוכל לא מחומם. גם מגע עם הפרשות של חיה חולה יכול להעביר את החיידק. וטרינרים ומגדלים בסיכון גבוה.

התסמינים יכולים להופיע אחרי שבועיים או הרבה חודשים. הם כוללים חום, כואב גוף, עייפות והזעות בלילה. לפעמים המחלה יכולה לחזור אם לא מטפלים בה יפה.

לעיתים החיידק פוגע בעצמות ובפרקים. זה יכול לגרום לכאבים ארוכים. פגיעה ב‑לב או במוח נדירה מאוד.

מטפלים באנטיביוטיקה, שהיא תרופה לחיידקים. הטיפול נמשך הרבה שבועות. בזיהומים קשים הטיפול ארוך יותר.

הדרך הטובה ביותר למנוע היא לפסטר את החלב. חיסון בעלי החיים עוזר להוריד את המחלה. חשוב שגם בעלי חיים חולים יבודדו ודווחו.

יש יותר מקרים באזורים שבהם שותים חלב לא מפוסטר. לעתים יש התפרצויות מקומיות בעקבות גבינות לא מחוממות.

החיידק נחקר גם לצרכי מלחמה. בעבר דליפה במחקר גרמה להידבקות של הרבה אנשים.