ברית בין הבתרים היא מעמד מקראי מרכזי בפרשת לך־לך (בראשית ט"ו). בזה נוטל ה' על עצמו הבטחה חד־צדדית לאברהם: שזרעו יירש ארץ גדולה, מן נהר מצרים עד נהר פרת. ההבטחה כוללת גם תקופה של גלות בארץ זרה ולאחר מכן קבלת הירושה.
בתיאור, אחרי שה' מבטיח לאברהם זרע רב, אברהם מבקש סימן: "במה אדע כי אירשנה". אז ה' מציג לו חזון של פחד וחשכה. בהמשך אברהם חותך בהמות ועובר קידוש בטקס שבו מופיע תנור עשן ולפיד אש שעובר בין הבתרים, מכאן שמה של הברית.
טקס חיתוך הבהמות ("ביתור") הוא חלק מהמצוות של הברית. המעשה מחזק את ההבטחה שהארץ תינתן לזרעו. טקסים דומים התבצעו גם במזרח הקדום, וממראי עדויות כגון מארי עלה הרושם שבריתות שכאלה היו מנהג בין מלכים ושבטים.
הברית מנסחת גבול רחב: "מנחל מצרים עד הנהר הגדול נהר פרת". בפרשנות המסורתית נהר מצרים מזוהה עם זרוע מזרחית של הנילוס, ונהר פרת מזוהה עם הפרת שמצפון־מזרח. כדי להגדיר את השטח במלואו, נרשמו גם לשמות עמים שגרים בתוכו, כמו הכנענים והאפריקים (החיתים, הפרזים והאמרים).
הפסוק מכיל מילים מעורפלות כמו "משולשת" ו"תור". המסורת מפרשת אותן בדרכים שונות: שלוש בהמות, בהמות בנות שלוש שנים, או בהמות מפוטמות. גם פירוש "תור" שנוי במחלוקת; רוב הפרשנים מזהים אותו כתור, אך יש מפרשים שקראו בו שור. רבים מדגישים שהטקס מזכיר בריתות מסופוטמיה שיכלו להשתמש בהקרבת בעלי חיים ובמעבר בין חלקיהם כסמל להתחייבות.
הטקס מזכיר בריתות ידועות במזרח הקרוב, למשל בארכיון מארי. שם ובמקומות אחרים נמצאו טקסים בהם חיות הוקרבו או הוצגו כסימן לברית.
המיקום המקראי הוא במושב אברהם אז, שנראה כחברון לפי המסורת. לגבי התיזמון קיימות דעות סותרות: התורה מציבה את המעמד אחרי יציאתו של אברהם מחרן בגיל 75, אך פירושים מסורתיים אחרים מתארכים את המעמד לזמנים שונים בחייו של אברהם, חלקם עוד לפני יציאתנו מחרן.
התורה רואה חלק מההבטחה כמתגשמת בשעבוד בני ישראל במצרים ובהוצאתם עם "ברכוש גדול". בעיות תיארוך משולבות בפסוקים, במיוחד עניין ה"ארבע מאות שנה" לעומת המספרים העתיקים. מפרשים שונים מציעים שהמספרים נמדדים מנקודות זמן שונות, כמו הולדת יצחק או אירועים מוקדמים בחיי אברהם.
חז"ל דנו בגורם לעונש של גלות ושעבוד. דעותיהם נחלקו: יש שראו בכך עונש על גיוס תלמידים למלחמה; אחרים אמרו שזה עונש על חוסר אמונה של אברהם; ויש שהקישו אותו להתנהגותו כלפי שאר עמים או כלפי הגר. גם ההרמוניה בין גמול למעשה עלתה בדיונים הרבניים.
הברית עוררה שאלה פילוסופית קשה: אם גזרה על עם שלם לשעבוד, מהן זכויות הבחירה של היחידים? הרמב"ם הציע תשובה שביסודה רעיון סטטיסטי: הגזירה חלה על הכלל, אך יכול כל פרט להימנע דרך בחירה. על כך מתחו אחרים ביקורת, וטענו שקשה לפרט כיצד הגזירה והרצון החופשי מתיישבים.
בסיכום, ברית בין הבתרים היא מסגרת מקראית וטקסית שמחברת בין הבטחת ארץ, טקסי ביתור בעלי חיים ונורמות בריתיות במזרח הקדום. היא מעוררת שאלות הלכתיות, היסטוריות ופילוסופיות שנידונו לאורך הדורות.
ברית בין הבתרים היא סיפור בתנ"ך על אברהם. אלוהים מבטיח לאברהם שזרעו יקבל ארץ גדולה.
הבטחה זו מתרחשת במעמד מיוחד. אברהם חותך חיות. אחר כך עובר בין חלקי הבהמות לעתיד לפיד של אש.
הטקס שבו חותכים את הבהמות הוא סימן להסכם. במקומות אחרים באותו זמן עשו טקסים דומים.
ההבטחה אומרת שהארץ היא "מן נהר מצרים עד נהר פרת". כלומר שטח גדול מאוד בצפון ובדרום.
יש מילים במקרא שקשה לפרש. אנשים הלומדים את הטקסט מפרשים אותן שונה. בכל מקרה חיתוך הבהמות היה חלק מהטקס.
התורה רואה שהבטחת הארץ מתקשרת לשעבוד בני ישראל במצרים וליציאתם משם בהמשך. יש פרשנויות שונות על מתי בדיוק קרו הדברים.
חכמים שואלים למה נשלחה תקופה קשה לעם. הם הציעו כמה רעיונות, למשל שיעורים שיש ללמוד או עונשים על מעשים. גם שאלת הבחירה, האם אנשים בחרו או זה קרה להם, נחקרה במשך הדורות.
בסך הכל, הברית בין הבתרים היא סיפור שמדבר על הבטחה גדולה, טקס מיוחד, והשאלות שהסיפור מעלה לגבי היסטוריה ומוסר.
תגובות גולשים