ברל לוקר (24 באפריל 1887, 1 בפברואר 1972) היה מראשי התנועה הציונית העולמית. הוא שימש יושב ראש הסוכנות היהודית (הגוף שארגן עלייה ופעילות ציונית) ויושב ראש הוועד הפועל הציוני (הגוף המנהלי של התנועה הציונית). בנוסף שימש חבר כנסת מטעם מפא"י (מפלגת העבודה הציונית).
לוקר נולד בכפר קְריוויץ בגליציה. למד בבית‑ספר יהודי וסיימה גימנסיה בסירת. כבר כנער הצטרף לתנועה הציונית והיה בין מייסדי אגודת הסטודנטים "פרחי ציון" בסירת ב‑1904. בשנה זו החל ללמוד משפטים באוניברסיטת צ'רנוביץ. הוא הצטרף לפועלי ציון ב‑1905 ועבר לעיסוקים פוליטיים ועריכת עיתונים בלבוב בשנים 1911, 1914.
בשנים שאחרי מלחמת העולם הראשונה כיהן במשרות ארגוניות חשובות: מזכיר פועלי ציון בהאג ובסטוקהולם ב‑1916, מזכיר הברית העולמית של פועלי ציון 1918, 1928, ומזכיר המפלגה בארצות הברית עד 1931. ב‑1931 נבחר להנהלת הסוכנות היהודית, ושימש בה כיועץ מדיני לאחר עלייתו לארץ ב‑1936.
שנה אחרי שעלו לארץ קראו אותו חיים ויצמן ללונדון לתפקיד עוזרו הראשי. לוקר עבד במשרד הציוני ברחוב גרייט ראסל 77 עד הקמת המדינה. בתקופה זו קידם את הרעיון הציוני בדעת הקהל הבריטית ועבד עם תנועת העבודה הבריטית. לאחר הבחירות ב‑1945 קיווה לשינוי מדיניות הבריטים כלפי העלייה; התקוות האלה נכזבו, ובין 1945 ל‑1948 הוביל מהלכים כנגד מדיניות הממשלה הבריטית, תוך שמירה על קו וויצמניסטי (העדפת עבודה בתוך מסגרות של בריטניה ולא במצעד נגדה).
לוקר שב ארצה באופן סופי ביוני 1948. היה יושב ראש הנהלת הסוכנות 1948, 1956 ויושב ראש הוועד הפועל הציוני 1959, 1961. בבחירות לכנסת השלישית נכנס כחבר כנסת במקום ה‑12 ברשימת מפא"י. כיהן בוועדת חוקה, חוק ומשפט וכנשיא ועדת הפירושים. היה מועמד לתפקיד יושב ראש הכנסת, אך הפסיד לנחום ניר‑רפאלקס.
בשנת 1968 קיבל את התואר יקיר ירושלים. אשתו, מלכה לוקר (1887, 1990), הייתה משוררת ביידיש וחוקרת ספרות ומתרגמת. ברל לוקר נקבר בהר הרצל, בחלקת ראשי ההסתדרות הציונית ומשפחת הרצל. הרחוב הראשי בשכונת פת נקרא על שמו.
ברל לוקר נולד ב‑1887 ונפטר ב‑1972. הוא היה מנהיג ציוני. ציוני זה אומר: אדם שרוצה בית לאומי ליהודים בארץ ישראל.
הוא נולד בכפר קטן בגליציה. למד בבתי ספר בעיירות סולוטבינה וסירת. ב‑1904 הצטרף לקבוצה של סטודנטים ציוניים. באותה שנה התחיל ללמוד משפטים. משפטים זה מקצוע שעוסק בחוקים.
לוקר עבד שנים רבות בארגונים של פועלים ציוניים. הוא היה מזכיר בארצות שונות, ועבד גם בארצות הברית. ב‑1936 עלה לארץ ישראל.
ויצמן (הנהגה ציונית) ביקש ממנו ללכת ללונדון ולעזור לו. הוא עבד שם עד הקמת המדינה. שם ניסה לשכנע אנשים בבריטניה לתמוך ברעיון של מדינה יהודית. כשהמדינה הוקמה חזר ארצה ביוני 1948.
הוא הוביל את הסוכנות היהודית שנים רבות. היה גם חבר כנסת במפלגת מפא"י. בשנת 1968 קיבל את תואר יקיר ירושלים.
אשתו מלכה היתה משוררת ביידיש. ברל לוקר נקבר בהר הרצל. ברחוב הראשי בפת קוראים על שמו.
תגובות גולשים