בתי קולנוע בתל אביב

לאורך השנים היו בתל אביב בתי קולנוע רבים, גדולים ושכונתיים. בשנות ה־50 וה־60, לפני שהטלוויזיה הייתה נפוצה, ההליכה לקולנוע הייתה הבילוי הפופולרי ביותר. בשנת 1960 הגיע מספר הביקורים בבתי הקולנוע בעיר ל־12,662,000, בעיר שבה חיו פחות מ־400 אלף איש.

החל מהגעת הטלוויזיה בשנות ה־70 נחלש מעמדם של בתי הקולנוע. בשנות ה־90 הוספת ערוצי טלוויזיה, עליית מחירי הבילוי וערך קרקעות הביאו לירידה נוספת. בתי קולנוע רבים עברו לתוך קניונים, או פוצלו למספר אולמות קטנים ומפוארים עם ציוד אור־קולי מתקדם. במקביל נפתחו קומפלקסים גדולים מחוץ לעיר, כמו מתחמי "סינמה סיטי" ו"פלאנט".

בתי הקולנוע הייתה בבעלות פרטית. סרטים הוקרנו תחילה בהיכלים הגדולים, ואז הועברו לקולנועים השכונתיים כשהתפוסה ירדה. אז לא הייתה עדיין תופעת הרשתות המקרינות את אותו התוכן בכל הארץ, ולא היו קומפלקסים מרובי אולמות.

לפני קום ה״סינמטק״, מוסד שמאגד ושומר סרטים ומציג סרטי איכות, הוקרנו סרטי איכות בעיקר בקולנוע פריז ברחוב הירקון. לפני תחילת ההקרנה הוקרנו יומני חדשות, שהם קטעי חדשות קצרים על מסך, וכך זה היה הדרך העיקרית לראות עדכוני חדשות בצורת וידאו עד הופעת מהדורת ה־טלוויזיה היומית בתחילת שנות ה־70. אחר כך הוקרן קדימון לסרט, והסרט עצמו ללא הפרסומות, שהופיעו רק משנות ה־70.

האולמות הישנים היו עם כיסאות עץ מתקפלים ורצפות חשופות. ב־1958 הוקם קולנוע תל־אביב ברחוב פינסקר עם כורסאות מרופדות, רצפה עם שטיח, מסך וילון מפואר ושירותים מפוארים. השדרוג הזה שינה את חוויית הצפייה והקטין את הרעש באולמות.

ברוב בתי הקולנוע הישנים היו שלוש הצגות ביום: הצגה יומית אחר הצהריים, הצגה ראשונה בערב והצגה שנייה מאוחרת. רק משנות ה־80 נפתחו הצגות חצות ובמערב מסוימים גם הופעות בשעות של שבת. לפני חוק האיסור על עישון במקומות ציבוריים מ־1983 היו האולמות אפופי עשן.

חלק מהמבנים שנעלו שומשו לתפקידים אחרים. בין השמות המוכרים שהוזכרו היו בתי קולנוע בקניון דיזנגוף סנטר ובמרכז עזריאלי, וכן מבנים שהיו קשורים לפסטיבלים או לארכיוני סרטים.

בתל אביב היו פעם הרבה בתי קולנוע. בשנות ה־50 וה־60 אנשים הלכו לשם הרבה. בשנת 1960 ביקרו בבתי הקולנוע בעיר יותר מ־12 מיליון פעמים.

כשהטלוויזיה הפכה נפוצה בשנות ה־70, אנשים החלו לצפות יותר בבית. אחר־כך הוקמו קניונים עם בתי קולנוע גדולים, והחלו להיעלם בתי הקולנוע השכונתיים.

סרטים הוקרנו קודם כל בבתי הקולנוע הגדולים. אחר כך העבירו אותם לקולנועים הקטנים בשכונה. לפני שעשו את ה״סינמטק״ הראו סרטים מיוחדים בעיקר בקולנוע פריז. הסינמטק הוא מקום ששומר ומציג סרטים חשובים.

לפני הסרט הוקרנו יומני חדשות. יומן חדשות הוא סרטון קצר שמראה חדשות. הדבר הזה פסק כשהטלוויזיה התחילה להראות חדשות כל יום.

לפני ה׳58 היו כיסאות עץ ורצפות ריקות. ב־1958 נפתח קולנוע עם כורסאות רכות, שטיח גדול ווילון יפה. זה הפך את ההליכה לקולנוע לנעימה יותר.

ברוב הקולנועים היו שלוש הצגות כל יום. עד 1983 אנשים עישנו באולמות, והאולמות היו מלאים עשן. אחרי חוק האיסור על עישון זה השתנה.