ג'וזואה קרדוצ'י

ג'וֹזוּאֶה אלסנדרו מיכֶּלֶה קרדוצ'י (27 ביולי 1835, 16 בפברואר 1907) היה משורר איטלקי, דוקטור לפילוסופיה ומרצה לספרות איטלקית באוניברסיטת בולוניה. הוא כיהן גם כסנאטור.

קרדוצ'י נולד בוואלדיקסטלו שבנפת לוקה. אביו, רופא, היה המורה הראשון שלו. מגיל צעיר הוא התחבר לספרות הקלאסית ולמשוררי איטליה הגדולים. האזור שבו נולד סופח לטוסקנה ב-1847.

למד בפירנצה והמשיך ב-Scuola Normale Superiore בפיזה, שם קיבל תואר דוקטור. תקופה לימודית זו הובילה אותו להוראה פרטית ובהמשך למינוי למרצה לספרות איטלקית באוניברסיטת בולוניה ב-1861. הוא החזיק בתפקיד זה כארבעים שנה.

קרדוצ'י היה פטריוט נלהב. בתחילת דרכו תמך ברעיונות רפובליקניים, ובהמשך נטה לכיוון מלוכני, אך תמיד התנגד לכיבוש האוסטרי ותמך בעצמאות איטליה. בגיל 55 מונה לסנאטור.

שירתו מוקדשת גם לזכר לֵאופארדי, וידועה בכוח רגשי, במשמעת צורנית ובמוזיקה פנימית. שירתו לעתים מהפכנית ומהללת גיבורי המהפכה הצרפתית. ביצירה "אודות בארבאריות" הוא מביע געגועים ליופי ההלני. מעבר לשירה, היה מבקר חזק ונואם מחונן, השתמש בסאטירה וכתב מסות על משוררי איטליה הקלאסיים.

בהוקרה על האנרגיה, עושר הסגנון והכוח הלירי ביצירתו, הוענק לו פרס נובל לספרות ב-1906. נפטר בבולוניה ב-1907.

ג'וֹזוּאֶה קרדוצ'י (1835, 1907) היה משורר איטלקי ומורה באוניברסיטה.

נולד בוואלדיקסטלו, ליד לוקה. אביו היה רופא. הוא קיבל ממנו שיעורים ראשונים. מאז הילדות אהב ספרים עתיקים ומשוררי איטליה.

ב-1847 המקום שלו הפך לחלק מטוסקנה. הוא למד בפירנצה ובפיזה. קיבל דוקטור לפילוסופיה (תואר אקדמי גבוה). אחר כך לימד ותיקח ב-1861 משרה באוניברסיטת בולוניה כ-40 שנה.

היה פטריוט, אהב את איטליה ורצה שהיא תהיה עצמאית. בתחילה רצה רפובליקה, אחר כך תמך במלך. בגיל 55 מונה לסנאטור (חבר גוף שמחליט במדינה).

שיריו חזקות ומוזיקליות. ספר שירים ראשון שלו הוקדש לֵאופארדי. ביצירה בשם "אודות בארבאריות" הוא כותב על געגועים ליופי היווני. הוא גם כתב ביקורת ונתן נאומים חדים, ולעתים השתמש בסאטירה (ביקורת עם בדיחות).

ב-1906 קיבל את פרס נובל לספרות. נפטר בבולוניה ב-1907.