ג'ון מקיין

ג'ון סידני מקיין השלישי נולד ב-29 באוגוסט 1936 בתעלת פנמה. הוא היה בן למשפחה צבאית של אדמירלים ושירת בצי ארצות הברית. מקיין סיים את לימודיו באקדמיה הימית של ארצות הברית ב-1958. האקדמיה הימית היא בית ספר קפדני להכשרה לקצונה בצי.


הוא הפך לטייס מטוסים ופעל במלחמת וייטנאם. ב-1967 הופל מטוסו מעל האנוי. הוא נפצע קשה ונשבה בידי הצפון-וייטנאמים. שבוי מלחמה (אסיר בזמן מלחמה) חי בשבי חמש שנים וחמישה חודשים. בתקופה זו עונה ונאלץ לחתום על וידוי לשם תעמולה. הפגיעות והעינויים השאירו אותו עם מגבלות פיזיות לכל חייו. שוחרר ב-1973.


מקיין פרש מהצי ב-1981 בדרגת קפטן ועבר לאריזונה. ב-1982 נבחר לבית הנבחרים של ארצות הברית ושירת שתי קדנציות. ב-1986 נבחר לסנאט והחל לייצג את אריזונה משנת 1987 ועד מותו.


מקיין היה חבר המפלגה הרפובליקנית (מפלגה אמריקאית שמרנית ברוב נושיה). עם זאת זכה לשם "רפובליקני־עצמאי" בגלל נכונותו להתנגד לעמדות מפלגתו במקרים מסוימים. אחרי שערורייה פוליטית בשנות ה־80 שקשורה לתרומות, טיהר את שמו וקידם רפורמה בחוקי מימון בחירות. התוצאה הייתה חוק מקיין-פיינגולד מ-2002, שהגבילו תרומות חיצוניות לקמפיינים.

בין נושאי העניין המרכזיים שלו היו מדיניות חוץ ובטחון. הוא שיתף פעולה עם סנאטורים דמוקרטים בתחומי מדיניות חוץ, ובמיוחד בעבודה על נרמול היחסים עם וייטנאם שנים אחרי המלחמה. במשך השנים תמך במעורבות צבאית אמריקאית במצבים מסוימים, אך גם הביע הסתייגויות כשחשב שהמדיניות לא נבנתה היטב.


מקיין התמודד על מועמדות הרפובליקנית לנשיאות פעמיים ב-2000 וב-2008. ב-2000 הפסיד בפריימריז לג'ורג' וו. בוש. ב-2008 זכה במועמדות הרפובליקנית, אך הפסיד לניצחון ברק אובמה בבחירות הכלליות.

במהלך מסע הבחירות ב-2008 בלט קו של שקיפות במימון בחירות ושיתוף פעולה דו־מפלגתי. הוא בחר את שרה פיילין כעמיתתו לסגן הנשיא, בחירה שיצרה תגובות מעורבות וצמצמה חלק מתמיכת הציבור.


כהן מספר קדנציות בסנאט ונבחר מחדש שוב ושוב. בין הישגיו חקיקה בתחום מימון הבחירות ושיתוף פעולה בקידום חקיקה הקשורה לביטחון ולמדיניות חוץ. הוא היה חבר וכיהן בוועדת הכוחות המזוינים של הסנאט. בשנות ה־90 קידם יחד עם הסנאטור ראס פיינגולד יוזמות לרפורמה במימון בחירות.

בשנות ה־2000 וה־2010 נודע כמוביל בשאלות ביטחון לאומי. ב-2015 מונה ליושב ראש ועדת הכוחות המזוינים של הסנאט. בתפקיד זה עסק ברכש צבאי ובמדיניות הגנה, וניסה לשמור על שיתוף פעולה דו־מפלגתי.


מקיין לא תמיד סיכל עם המפלגה. הוא הביע ביקורת על מדיניות ממשלים רפובליקניים וגם תמך בשופטים ובמינויים כשחשב שהם מתאימים. יחסיו עם ממשל בוש היו מתוחים אחרי מרוץ 2000, אבל לאחר 11 בספטמבר הוא תמך בפעולות צבאיות ראשוניות נגד אל-קאעידה ושינוי המשטר באפגניסטן.

בהמשך הביע חשש מהחלטות מסוימות במלחמת עיראק ובמדיניות החוץ. במקומות רבים פעל לשמור על עקרונות שנראה לו צודקים, גם אם הם התנגשו בעמדת מפלגתו.


בסוף יוני־יולי 2017 עבר מקיין ניתוח להסרת קריש דם מעל עינו. מאוחר יותר אובחנה אצלו גליובלסטומה מולטיפורמה (גידול מוחי אגרסיבי). הוא קיבל טיפולים אך הפסיק אותם לקראת סוף חייו. מקיין נפטר ב-25 באוגוסט 2018 בגיל 81 בביתו באריזונה.

ארונו הוצב ברוטונדה של הקפיטול האמריקאי, נערך טקס אשכבה לאומי, והוא נקבר באקדמיה הימית באנאפוליס.


היה נשוי פעמיים. נישואיו הראשונים לקרול הסתיימו אחרי תקופה קשה שבה הוא היה בשבי. נשא לאשה את סינדי הנסלי, איתה גידל ילדים ובאמצעותה נקשר לחיים באריזונה. סינדי עוסקת בעשייה ציבורית ובסיוע הומניטרי.

מקיין גדל בכנסייה האפיסקופלית, ובשנים האחרונות שייכת לבחירתו לבפטיסטית דרומית. הוא חווה בעיות בריאותיות ארוכות טווח, כולל סרטן העור וטיפולים חוזרים.


מקיין נחשב לתומך בישראל. הוא דיבר בעד זכותה של ישראל להגן על עצמה ותמך בקשרים חזקים בין ארצות הברית לישראל.


תדמיתו הציבורית נשענה על שירותו הצבאי הקשה, על אישיותו הנחרצת ועל היותו "רפובליקני־עצמאי". רבים שיבחו אותו על האומץ והנחישות. אחרים תקפו אותו כשהתקרב לעמדות שמרניות יותר. בקשרים אישיים נודע כאדם חם ונאמן לחבריו.

ג'ון מקיין נולד ב-29 באוגוסט 1936 בתעלת פנמה. אביו וסבו היו אדמירלים בצי. הוא למד באקדמיה הימית, בית ספר לקצונה בצי.


הוא היה טייס בים ושירת במלחמת וייטנאם. ב-1967 נפל בשבי הצפון-וייטנאמי. שבוי מלחמה זה אומר אסיר שנלקח על ידי האויב בזמן מלחמה. הוא נשאר בשבי חמש שנים וחצי והוכה. הוא שוחרר ב-1973.


לאחר שפרש מהצי עקר לעיר פיניקס באריזונה. ב-1982 נבחר לבית הנבחרים. ב-1986 נבחר לסנאט והיה שם שנים רבות.


מקיין עבד כדי להפחית השפעת כסף בבחירות. החוק שנקרא על שמו ועל שמו של הסנאטור פיינגולד מגביל תרומות גדולות.

הוא דיבר הרבה על ביטחון ומדיניות חוץ. הוא עזר לשפר את היחסים של ארצות הברית עם וייטנאם אחרי המלחמה.


מקיין רץ לנשיאות ב-2000 וב-2008. ב-2008 הוא זכה במועמדות המפלגה הרפובליקנית, אבל הפסיד לברק אובמה.


ב-2017 גילו אצלו גידול מוחי מזיק שנקרא גליובלסטומה מולטיפורמה, גידול מוחי קשה. ב-2018 הוא נפטר בביתו באריזונה ב-25 באוגוסט.


היה נשוי פעמיים והיה לו מספר ילדים. אשתו השנייה, סינדי, עסקה בסיוע רפואי וחינוך. משפחתו המשיכה בדרכו של שירות צבאי.


אנשים זכרו אותו כחייל שלא ויתר וכפוליטיקאי שעשה דברים גם בשיתוף עם יריבים פוליטיים. הוא כונה לעיתים "רפובליקני־עצמאי".