ג'ק למון

ג'ון אולר למון השלישי (ג'ק למון; 8 בפברואר 1925, 27 ביוני 2001) היה שחקן אמריקאי חשוב בהוליווד בחצי השני של המאה ה-20. הוא זכה בשני פרסי אוסקר, האוסקר הוא פרס הקולנוע החשוב בארצות הברית, מתוך שמונה מועמדויות. בנוסף קיבל שני פרסי שחקן בפסטיבל קאן, ארבעה פרסי גלובוס הזהב ועוד פרסים רבים במהלך קריירה של כחמישה עשורים.

נולד בניוטון שבמסצ'וסטס. אביו ניהל חברה שהכינה דונאטס בבוסטון. אחרי לימודיו בהרווארד התגייס לצי האמריקני. כששוחרר למד משחק, עבד כפסנתרן במועדון לילה, הופיע ברדיו ובהצגות אוף‑ברודוויי ובברודוויי, ולבסוף הגיע לקולנוע.

הופעתו הראשונה בקולנוע הייתה ב‑1949 בסרט קטן ונטול קרדיט, והופעתו הרשמית הראשונה הייתה ב‑1954 בקומדיה "זה צריך לקרות לך", בתפקיד משנה בולט לצד ג'ודי הולידיי. בשנים הבאות הפך לשחקן החביב על הבמאי בילי ויילדר; שיתוף הפעולה שלהם נמשך כעשרים שנה וכולל את הסרטים המוכרים "חמים וטעים" ו"הדירה". על שני אלה קיבל למון מועמדויות לאוסקר.

שיתוף פעולה ארוך נוסף היה עם השחקן וולטר מתאו, שנמשך כשלושים שנה. סרטם המפורסם ביותר הוא הקומדיה "הזוג המוזר" (1968). בשנות ה‑90 כיכבו יחד ב"זקנים חסרי מנוח", שהיה להיט והוביל להמשך.

למון היה הראשון שזכה גם בפרס האוסקר לשחקן המשנה הטוב ביותר וגם בפרס האוסקר לשחקן הטוב ביותר. את פרס השחקן המשנה קיבל על "מר רוברטס" (1955), שביים ג'ון פורד. את פרס השחקן הראשי קיבל על "להציל את הנמר" (1973), בבימוי ג'ון ג. אבילדסן. מועמדויות נוספות לאוסקר היו עבור "חמים וטעים", "הדירה", "ימים של יין ושושנים", "הסינדרום הסיני", "הוקרה" ו"נעדר". ב‑1988 קיבל פרס מפעל חיים ממכון הסרטים האמריקאי, וב‑1991 זכה בפרס ססיל ב. דה־מיל על מפעל חיים.

באחד מתפקידיו הטובים, ב"ימים של יין ושושנים" (1962), גילם את ג'ו קליי, איש עסקים צעיר שתלוי במשקה. המונח "אלכוהוליסט" מסביר אדם שיש לו קושי בשליטה על השתייה. משורה ידועה בסרט היא: "My name is Joe C. and I am an alcoholic." שנים לאחר מכן הודה למון שהוא לא 'שיחק' את המשפט הזה במלואו. לאורך הקריירה נמנע מלגלם את הגיבור האמריקאי המסורתי, וביקש דמויות פשוטות ואנטי‑גיבוריות.

בשנת 1998 היה מועמד לפרס גלובוס על משחק בטלוויזיה בסרט "שנים עשר המושבעים", ולמרות שהפסיד לוינג ריימס, ריימס נתן למון את הפסלון על הבמה; איגוד העיתונאים שלח פסלון נוסף, כך שלמון קיבל לבסוף את הפסלון.

היה נשוי פעמיים: לסינתיה סטון, ממנה נולד לו בן, ולאחר מכן לפליצ'יה פאר, עמה הוליד ילד ונשאר נשוי עד מותו.

חמים וטעים; הדירה; ימים של יין ושושנים; מר רוברטס; להציל את הנמר; הזוג המוזר; זקנים חסרי מנוח.

ג'ון אולר למון השלישי, שנקרא ג'ק למון, נולד ב‑1925 ונפטר ב‑2001. הוא היה שחקן מפורסם בסרטים.

הוא נולד בניוטון, מסצ'וסטס. אביו עסק בהכנת דונאטס. אחרי הלימודים בהרווארד הוא שירת בצי ולקח שיעורי משחק. עבד כפסנתרן במועדון ויצא להופיע בתיאטרון וברדיו. אחר כך הגיע לקולנוע.

הופעתו הראשונה הייתה ב‑1949 בתפקיד קטן. ההופעה הרשמית הראשונה שלו הייתה ב‑1954 בסרט "זה צריך לקרות לך".

עבד הרבה עם הבמאי בילי ויילדר. שני סרטים חשובים שלהם הם "חמים וטעים" ו"הדירה". הוא גם שיחק הרבה עם חברו וולטר מתאו. הם כיכבו ב"הזוג המוזר" וב"זקנים חסרי מנוח".

ג'ק זכה פעמיים בפרסי אוסקר. אוסקר הוא פרס גדול לקולנוע. הראשון היה כשל שחקן משנה על "מר רוברטס". השני היה כשחקן ראשי על "להציל את הנמר".

ב"ימים של יין ושושנים" הוא שיחק את ג'ו קליי, אדם עם קושי בשליטה על השתייה. לשורה מפורסמת בסרט הוא אמר: "My name is Joe C. and I am an alcoholic." שנים אחר כך אמר שהוא לא שיחק את זה.

היה נשוי פעמיים והיו לו שני ילדים. נשא לאישה את פליצ'יה פאר עד מותו.

חמים וטעים; הדירה; ימים של יין ושושנים; מר רוברטס; להציל את הנמר; הזוג המוזר.