ג'רלד מור

ג'רלד מור (30 ביולי 1899 - 13 במרץ 1987) היה פסנתרן אנגלי, מוכר בעיקר כמלווה, כלומר הפסנתרן שמנגן לצד זמר, בביצוע ובהקלטה של לידר (lieder), שירי אמנות גרמניים.

מור נולד בווטפורד. חלק מלימודיו המוזיקליים התקיימו בטורונטו, קנדה. הוא ליווה גם נגנים ידועים, כמו פבלו קזאלס, אך בעיקר בלט בעבודתו עם זמרים. בין השמות המשמעותיים שקשורים בו נמנים קתלין פרייר, אליזבת שוורצקופף ודיטריך פישר-דיסקאו.

מור תרם רבות לשינוי התפיסה על תפקיד המלווה. הוא קידם את הרעיון שהמלווה הוא שותף אמנותי שווה, ולא רק נותן שירות טכני. בנוסף להופעות, הרצה וכתב על מוזיקה.

הוא פרסם את זכרונותיו Am I Too Loud?: Memoirs of An Accompanist ב-1962. אחר כך יצאו עוד שתי אוטוביוגרפיות: Farewell Recital: Further Memoirs (1978) ו-Further NMoore (1983). מור פרש מהופעות פומביות ב-1967 ומקלטות ב-1975.

בזכרונות כתב על פסטיבל אלדבורו והזכיר את בנג'מין בריטן, שלדעתו נתפס שם כמלווה גדול. בשנת 2006 מגזין גראמופון ציין במצעד מלווים בולטים את בריטן ואת מור יחד במקום הראשון.

ג'רלד מור (1899, 1987) היה פסנתרן אנגלי. הוא שימש מלווה. מלווה זה פסנתרן שמנגן לצד זמר.

מור נולד בווטפורד ולמד גם בטורונטו, בקנדה. הוא ליווה זמרים מפורסמים. בין הזמרים היו קתלין פרייר ואליזבת שוורצקופף.

מור עזר לשנות את הרעיון על המלווה. אנשים התחילו לראות את המלווה כשותף לאמנות. הוא גם כתב ספרים על חייו במוזיקה. הספר המפורסם שלו הוא Am I Too Loud? משנת 1962.

מור הופיע עד 1967. הוא הפסיק להקליט מוזיקה ב-1975. שנים אחרי כן, מגזין ידוע קבע שהוא ואחרים הם מהמובילים בתחום המלווים.