גאולוגיה של הירח

סלנולוגיה (מיוונית Σελήνη, סֶלֶנֶה = ירח) הוא השם המדעי לגאולוגיה של הירח.
הפעילות הגאולוגית על פני הירח נפסקה לפני כ-2.5 מיליארד שנים. כמעט ואין לו אטמוספירה, ולכן אין רוחות וגשמים שגורמים לבלאי. סלעי הירח נבדקו מלוויינים ומדגימות שהובאו על ידי משימות אפולו. קליפת הירח היא בעיקרה בזלתית (בזלת = סלע געשתי), ועשירה בברזל ומגנזיום. בזלת הירח דומה לבזלת על כדור הארץ, אך חסרת מים ומינרלים נדיפים.
צורת הירח אינה בדיוק כדורית; היא מעט מוארכת, והצד הפונה אל הארץ נשאר קבוע מולנו. זאת בגלל כוחות הגאות של כדור הארץ, שהשפיעו כבר כשהירח היה לוהט ונוזלי; הוא התקרר מהר והצורה הזו נקבעה. כוחות אלה גם גורמים לירח להימרח בהדרגה מהארץ ולהתרחק ממנו.
הירח מוליך גלים סייסמיים (גלי רעידות) ביעילות; רעידות על פניו מתפשטות למרחקים גדולים. אין פעילות טקטונית רגילה, ולכן רעידות חזקות נדירות. מקורן של הרעידות הוא בעיקר התנגשויות וחיכוכים בגלל כוחות הגאות. רעידות זעירות נמדדות תדיר, בדרך כלל בעוצמה של 1, 2 בסולם ריכטר. הרעידה החזקה ביותר שנמדדה הגיעה לכ-4 ריכטר.
פני הירח מחולקים לרמות מוארות ולימות כהות, שנקראות מארה (mare, ימה = מישור בזלתי). הימות כהות כי הן מכוסות בזלת ויש בהן פחות מכתשים. הן נוצרו מאוחר יותר: פגיעות גדולות סדקו את הקליפה ואיפשרו לבזלת לזרום ולמלא את המכתשים. בעבר הועלתה גם הסברה שהימות נוצרו מעליות גז, אך הדעה הנפוצה היום היא זרימת בזלת.
הצד הנסתר כמעט שאינו מכיל ימות, כי שם הקליפה עבה יותר ולא נקרעה בקלות. הירח מציג טופוגרפיה קיצונית: חריצים עמוקים והרים גבוהים. ציר סיבובו קטן מאוד (כ־1.5 מעלות), ולכן בקטבים יש ואדיות שלא מקבלות שמש לעולם. שם הטמפרטורות נמוכות מאוד, מתחת ל־200- מעלות צלזיוס, ויכולות לקבע גזים ואדי מים. תצפיות של הלוויין קלמנטיין (1994) תמכו ברעיון הזה.

סלנולוגיה זה השם המדעי לחקר הירח. (סלנולוגיה = מדע של הירח)
לפני כ-2.5 מיליארד שנים נפסקה הפעילות הגאולוגית על הירח. כמעט אין לו אוויר. לכן אין רוח או גשם על פניו. מדענים בדקו סלעים מהירח עם לוויינים ודגימות מאפולו.
הירח קצת מוארך. הוא תמיד מראה את אותה פינה לכדור הארץ. לפני שנתקע כך, היה הירח חם ונוזלי. כוחות הגאות של כדור הארץ קיבעו את צורתו.
גלי רעידות עוברים על הירח למרחקים גדולים. רעידות חזקות נדירות. בדרך כלל מדווחים על רעידות חלשות.
הירח כולל רמות מוארות וימות כהות. ימות (מארה) הן שדות בזלתיים. (בזלת = סלע שנוצר מלבה) ימות נמצאות בעיקר בצד שפונה אלינו. בצד הרחוק הקליפה עבה יותר ולכן יש פחות ימות.
בקטבים יש בורות וחריצים שהשמש לא מלטפת לעולם. שם קר מאוד, וייתכן שיש שם קרח. לוויין בשם קלמנטיין נתן ראיות לכך.