גאורג סימון אוהם (1789, 1854) היה פיזיקאי גרמני שגילה את חוק אוהם. החוק קובע שעבור זרם חשמלי קבוע בתוך תיל מתכתי, המתח החשמלי בין שני קצות התיל פרופורציוני לאורך התיל ולהפך פרופורציוני לשטח חתךו. החוק הניח בסיס לתורת המעגלים החשמליים. על שמו קרויה יחידת ההתנגדות החשמלית, אוהם. הוא זכה במדליית קופלי בשנת 1841.
נולד בארלנגן שבבוואריה במשפחה פרוטסטנטית. אביו היה מסגר; אמו הייתה בת של חייט. כשהוא היה בן עשר אמו נפטרה. מתוך שבעת אחיו, רק שלושה הגיעו לבגרות, כולל מרטין, אחיו המתמטיקאי.
אחרי לימודים מוקדמים במוסדות שונים החל אוהם לעבוד כמורה ולימד גם בשווייץ. הוא המשיך בלימוד עצמי והעמיק בעבודות של מתמטיקאים חשובים. ב-25 באוקטובר 1811 קיבל דוקטורט מאוניברסיטת ארלנגן.
אוהם עבד שנים רבות כמורה וגילה כישרון גם בהכנת מכשור ניסויי. בשנים הראשונות לימד בבמברג ובקלן, פרסם ספרי לימוד ועבד במעבדות בית־ספר. ב-1827 פרסם את ספרו "מחקר מתמטי של מעגלים גלווניים", שבו הציג את החוק שמאז נקרא על שמו. הספר התקבל תחילה בצניחה ובזלזול.
ב-1833 התקבל במכון הפוליטכני של נירנברג, וב-1852 מונה פרופסור לפיזיקה ניסויית באוניברסיטת מינכן. ב-1849 הוציא ספר בשם "תרומות לפיזיקה מולקולרית". היה אדם בעל אמונה דתית חזקה ונפטר במינכן ב-1854.
החוק פורסם בספרו משנת 1827. הוא אומר שהזרם תלוי במתח על המוליך ובתכונות הפיזיות של המוליך. מדען בריטי אחר, הנרי קוונדיש, גילה רעיון דומה אך לא פרסם אותו. רק בשנת 1879 התברר זאת, ולכן החוק נקרא על שם אוהם.
גאורג סימון אוהם (1789, 1854) היה מדען גרמני. הוא גילה את חוק אוהם. חוק אוהם אומר: כשהזרם זורם בתיל, המתח בין הקצוות משתנה לפי אורך התיל וגודל החתך שלו.
אוהם נולד בעיר ארלנגן. אביו היה מסגר. אמו נפטרה כשהיה בן עשר. הוא ואחיו למדו מתמטיקה ופיזיקה כבר בילדותם.
הוא למד ועבד כמורה. ב-1811 קיבל תואר דוקטור. אחר כך לימד בבתי ספר ועשה ניסויים במעבדה.
ב-1827 פרסם ספר שבו מופיע חוק אוהם. בתחילה לא העריכו את עבודתו. אחר כך עבד במכון בנירנברג ובאוניברסיטת מינכן. השםו נותר בזכות חוק החשמל שלו.
החוק מסביר את הקשר בין זרם וחשמל. זרם = תנועת מטענים חשמליים. מתח = הכוח שדוחף את הזרם. היחידה של התנגדות נקראת "אוהם", על שמו.
תגובות גולשים