גבעות בר

גִּבְעוֹת בַּר הוא יישוב קהילתי בצפון הנגב, מעט דרומית לרהט. היישוב הוקם בשנת 2004 ושייך למועצה אזורית בני שמעון.

בתחילת 2004 הוצבו במקום עשרה קרוואנים, ובהמשך נוספו 27 קרוואנים כבסיס להקמת יישוב קבע. בתחילה נוהל היישוב באופן עצמאי דרך אגודה שיתופית קהילתית. בשנת 2018 הועברו סמכויות ניהול מוניציפליות למועצה האזורית בני שמעון. האגודה השיתופית ממשיכה לנהל את מעונות היום ואת ענייני הקהילה.
שם היישוב נבחר על שם השטחים שסביבו, שבהם מגדלים חיטה (בר), וכן משום שהיישוב יושב על גבעות. בבתי הקבע במקום מתגוררות כ-220 משפחות.

נמצא באתר מכלול של מנזר מהתקופה הביזנטית (תקופה היסטורית שחלה אחרי הקיסרות הרומית). המכלול כולל מבנה ראשי בשטח כשמונה עד עשרים מטרים בכל צד, שהיה בעל שתי קומות, ואגף שירותים רחב יותר, בו נמצאו מחסנים, בור מים ואולי גת (מקום לדחיסת ענבים).

המבנה הראשי מארגן סביב חצר מרכזית שנכנסים אליה ממזרח דרך פתח שעליו ניצבה מדרגות. מדרום לחצר נראה לפחות חדר אחד, ומצפון נמצאו שלושה חדרים בשורה. הכניסה מהחצר הובילה לחדר האמצעי, שהרצפה בו פסיפס, רצפה מעוטרת מאבנים קטנות, ששימש כקפלה (חדר תפילה קטן).

ממערב לקפלה היה חדר שנראה כמחסן או כחדר לתשמישי קדושה. מדרום-מזרח שלה נפתח חדר מרוצף בלוחות אבן. בלוחות אלה נראים שני סימוני מלבנים (0.7 על 1.7 מ') שהרמזו על קברים שמתחת לרצפה.

בצידו המזרחי של החדר נמצאה אפסיס (חלל קמור בקיר), שרוצפה פסיפס לבן. בין רצפת האפסיס לרצפת הלוחות זוהו מגרעות שבהן עמדו עמודים.

ברצפת הפסיפס של הקפלה נמצאה כתובת ביוונית, ומעליה צלב מול הפתח המזרחי. מתחת לכתובת הופיע דוגמה דמויית שטיח מעוטר. העיטור כולל שני טווסים שפונים זה אל זה, אמפורה שמממנה יוצאת גפן, וחמישה מדליונים עם דמויות: חיה שנראית כחמור או ארנבת, סלים עם ענבים או ככרות לחם, ציפור, דג, ובמרכז דמות אדם בתנוחת תפילה (אורנס).

קרן קיימת לישראל סללה כיכר סביב המנזר וטיפלה בשימורו ובשילוטו, כך שניתן לראות במקום את שרידי המבנה והרצפות המחושבות.

גבעות בר הוא יישוב בצפון הנגב. הוא יושב מעט דרומית לרהט. היישוב נפתח ב-2004. הוא שייך למועצה אזורית בני שמעון. מועצה אזורית היא גוף שמטפל בעיירות קטנות.

בהתחלה הוצבו כאן קרוואנים. ראשית הוצבו עשרה קרוואנים, ואז עוד 27. בהמשך נבנו בתים קבועים. היום גרים שם בערך 220 משפחות.

באתר התגלה מנזר ישן מהתקופה הביזנטית. "ביזנטית" אומרת שזה קרה לפני מאות שנים. המנזר כלל מבנה גדול וחצר באמצעו. היה בו חדר עם רצפת פסיפס. פסיפס זה תמונה שעשויה משבבי אבן קטנים.

ברצפה של הקפלה (חדר תפילה קטן) היו ציורים יפים. הציורים הראו שני טווסים שמסתכלים זה על זה. באמצע היה כד גדול ממנו יצאה גפן. היו גם ציורים של חיה, סל עם ענבים, דג וציפור. בין כל זה הופיעה דמות אדם בתנוחת תפילה.

במקום נמצאו גם מחסנים ובור מים. ייתכן שהיה שם גם מקום ללחוץ ענבים שנקרא גת. קרן קיימת לישראל שיפצה וסימנה את המקום, וכך אפשר לראות את הרצפות והחצר היום.