גבעת האיריסים השחורים

"גבעת האיריסים השחורים" מאת יצחק נוי יצא לאור ב-1984 בהוצאת כתר. קודם לכן הוצג הסיפור בתוכניות הילדים של קול ישראל, ורק לאחר מכן נכתב כספר.

העלילה מתרחשת במושב נטעים ליד ראשון לציון. על גבעה סמוכה הוקמה מעברה, כלומר מחנה זמני לעולים חדשים. הדחפורים שעלו על הגבעה, במקום שבו צמחו איריסים שחורים, משנים את חיי הילדות של יפתח.
יפתח כבן 14 נושא על עצמו אחריות בוגרת. בהדרגה, בשקט ובהתמדה, הוא מצליח לשמש כגשר בין אנשי המעברה ושכניהם מהמושב. חלק מהשכנים מתייחסים למתיישבי המעברה בזלזול, ויפתח מתמודד עם זה.
יפתח מתאהב בסוזי מהמעברה. היא חכמה וישרה, והקשר ביניהם מהווה דוגמה למפגש בין שני עולמות ולמנהיגות צעירה.

הסיפור מציג פן של כור ההיתוך הישראלי בתקופת העלייה ההמונית. הוא מתאר את הקשיים של קליטת עולים מאזורי תרבות שונים ואת המתח החברתי שנוצר. המחבר לא מסתיר גם את הפנים הפחות נעימים: השתלטנות, ניצול וחוסר קבלת האחר, שמגיעים לעתים בתקופה זו.

"גבעת האיריסים השחורים" נכתב על ידי יצחק נוי ויצא ב-1984.

הסיפור קורה במושב נטעים ליד ראשון לציון. על גבעה ליד הבית קם מחנה לעולים, שנקרא מעברה. מכונות עקרו את הפרחים, האיריסים השחורים. זה שינה את ילדותו של יפתח.
יפתח הוא נער בן 14 שמרגיש בוגר. הוא מתקרב לילדים מהמעברה ועוזר להם. חלק מהשכנים לא רצו אותם, וזה קשה.
יפתח מתאהב בסוזי מהמעברה. היא חכמה וישרה. אהבתם משאירה רושם על כולם.

הסיפור מדבר על אנשים שהגיעו מארצות שונות וצריכים להתרגל בארץ חדשה. הוא גם מראה שלפעמים אנשים מתנהגים בקשיחות ולא מקבלים אחרים, וזה בעייתי.