גווילי אש

'''גווילי אש''' הוא מפעל להנצחת חללי מערכות ישראל. המפעל אוסף, מרכז ומוציא לאור יצירות שהותירו הנופלים: סיפורת, שירה, מוזיקה, ציור, פיסול, צילום, יומנים, מכתבים ורשימות. המיזם מנוהל על ידי משרד הביטחון.

השם נובע מדברי התנא רבי חנינא בן תרדיון. תּנא הוא חכם בתלמוד. כשהרומאים הוציאו אותו להורג כשהוא עטוף בספר תורה, תלמידיו שאלו מה הוא רואה. הוא השיב במילים שמראות שהגווילים (הדפים שעליהם כותבים ספר תורה) אפשר לשרוף, אבל לא את תוכן התורה.

הרעיון החל בראשית מדיניות ההנצחה של דוד בן-גוריון. באמצע 1949, אחרי מלחמת העצמאות, הסופר ראובן אבינועם פנה אליו להציע לאסוף את עזבונות הנופלים. אבינועם, ששכל את בנו במלחמה, ערך את הקובץ הראשון שהופיע ב-1952. חלק גדול מהחומר בא לבוא מאוסף שאספה המשוררת אנדה עמיר-פינקרפלד עבור מחלקת ההנצחה במשרד הביטחון. החלק האמנותי נערך על ידי המלחין אלכסנדר אוריה בוסקוביץ' והאמן־סופר נחום גוטמן.

בשנות ה-60 תורגם מבחר הכרכים לאנגלית. קטעים מתוך הקבצים הוקראו בטקסי יום הזיכרון לחללי צה"ל, ובטקסים ממלכתיים קראה לעיתים חנה רובינא. בשנת 1970 הופק תקליט עם שירים מן הקבצים. עד היום יצאו שבעה קבצים, האחרון ב-2005.

יצאו מספר כרכים, כולל תרגום מבחר משלושת הכרכים הראשונים לאנגלית.

'''גווילי אש''' הוא פרויקט שמנציח חיילים שנפלו. הפרויקט אוסף ספרים, שירים, ציורים ומכתבים שהם כתבו.

השם לקוח מסיפור על רבי חנינא בן תרדיון. תּנא פירושו חכם בזמן התלמוד. כשהרומאים הוציאו אותו להורג, הוא אמר שאפשר לשרוף את הגווילים, אבל לא את התוכן.

הרעיון התחיל כשדוד בן-גוריון רצה לשמר את זכר הנופלים. ב־1949 ביקש הסופר ראובן אבינועם לאסוף את העזבונות של הנופלים. הקובץ הראשון יצא ב־1952. המשוררת אנדה עמיר-פינקרפלד ארגנה חלק גדול מהחומרים. גם אמנים ומוזיקאים עיבדו חלק מהיצירות.

מאז קטעים מהקבצים נקראו בטקסי יום הזיכרון. בשנות ה־60 הודפסו תרגומים לאנגלית. עד היום יצאו כמה כרכים, האחרון ב־2005.