גוטפריד מבויון

גוטפריד רוזן בויון (בצרפתית: Godefroy de Bouillon; נולד ככל הנראה סביב 1060, מת ב-18 ביולי 1100 בירושלים) היה ממנהיגי מסע הצלב הראשון ושליטה הראשון של ממלכת ירושלים הצלבנית.


גוטפריד היה בן למשפחת אצולה מאזור ארצות השפלה. בתחילה סומן כיורש של דודו, אך הקיסר היינריך הרביעי ביטל זאת והעניק לו את אנטוורפן. למרות פגיעה במעמדו נשאר נאמן לקיסר ולחם בשורותיו, ובשנת 1082 קיבל את דוכסות לורן התחתית.

בעת כהונתו התעוררה תנועה לחידוש הכנסייה. גוטפריד תמך בקיסר ולעתים נלחם נגד האפיפיור. ב-1095, לאחר קריאתו של האפיפיור אורבנוס השני ל"מסע הצלב", מסע צבאי שנועד לכבוש את ארץ הקודש מטעמים דתיים, מכר גוטפריד את רכושו, ניתק את קשריו עם הקיסר והצטרף לצלבנים.


ב-1096 הוביל גוטפריד כוח אבירים מצפון צרפת ולורן יחד עם אחיו בלדווין. בדרכם לארץ ישראל סחטו הצלבנים כסף מיהודים בערים גרמניות, ובמהלך המעבר בהונגריה נתן גוטפריד את אחיו כבן ערובה כדי להבטיח מעבר שקט.

בכינוס בקונסטנטינופול עלה סכסוך עם הקיסר הביזנטי אלכסיוס הראשון. מנהיגי המסע נשאו שבועה להחזיר אדמות שניתנו להם לקיסר, שבועה שלרוב לא כובדה.

גוטפריד לא בלט בתחילת המסע כמנהיג עליון, אך לקראת סוף הוא שכנע חלק מהמנהיגים להמשיך לירושלים. בהתקפת המצור על העיר ב-15 ביולי 1099 היה בין ראשוני הפורצים לחומה.


לאחר כיבוש ירושלים הוצע הכתר לרמון הרביעי מטולוז, והוא סירב. גוטפריד נבחר לראש הממלכה אך סירב לקבל את התואר "מלך". הוא קיבל את התואר "מגן הקבר הקדוש" (Advocatus Sancti Sepulchri), תואר שמשמעו שומר ומגן על המקום הקדוש.

בתקופת שלטונו הקצר (כשנה) נאלץ להגן על ממלכתו מפני צבאות השושלת הפאטימית ממצרים.


באוגוסט 1099 הגיע צבא מצרי לעזרת ירושלים. גוטפריד החליט לתקוף את המחנה המצרי שנח על אדמת עצי פרי ליד אשקלון. המפקד המצרי לא היה מוכן, ולא הציב משמרים. בהתקפה ב-12 באוגוסט הוכרע הקרב במהירות והצבא המצרי התאפס.


בפנים נוצרו מתחים בין השליט לבין הפטריארך הלטיני של ירושלים דאימברט ועם רמון מטולוז. דיאמרט שאף שהכנסייה תשלוט בעיר. גוטפריד הציע תוכנית לכבוש את מצרים ולהקים שם ממלכה חילונית, בעוד ירושלים תישאר תחת סמכות הכנסייה, אך התוכנית לא יצאה לפועל בגלל מותו המוקדם.

בשנת 1100 הכריז גוטפריד שורה של ערים חופיות שייכות לממלכתו, אף שהן נכבשו רק לאחר מותו.

לאחר מותו נשאלת שאלת הירושה. הסיעות החילוניות ניצחו ובחרו באחיו בלדווין מבולון כממשיכו. הפטריארך דאימברט הכתיר את בלדווין בבכורה בכנסיית המולד.


מקורות מוסלמיים טענו שהוא נפגע מיריית חץ בעת מצור על עכו. מקורות נוצרים מציינים שהוא חלה ונפל למשכב בעת ביקור בקיסריה, כנראה מטיפוס הבטן. שמועות על הרעלה נרחבו, אך נחשבות חסרות ביסוס. גוטפריד נקבר בכנסיית הקבר בירושלים.

מאוחר יותר תועדו אבן מצבה וקישוטים על קברו, אך רבים מהם ניזוקו בשרפה ובשינויים בכנסייה ב-1808.


לאחר מותו גדלה האדרת דמותו. בספרות וליצירת האמנות ניטעו בו תכונות גיבוריות רבות. מחברים כמו המחבר האלמוני של "עלילות הפרנקים" (Gesta Francorum) ורמון מאגילר תיארו את תפקידו במסע. בשירה ובפואמות הצרפתיות הוא הפך גיבור מיתי, ולימים תואר גם בפסלים ומלאכות אמנותיות, למשל בפסלו של גוטפריד בריסל משנות ה‑1840.

במציאות הוא לא היה תמיד המנהיג המוחלט של המסע. המנהיגים הבולטים היו רמון ובוהמון, ואחיו בלדווין הפך למלך הראשון בפועל. החוקים והדינים של ירושלים נוצרו בהדרגה שנים אחרי מותו.


באגדה יהודית שמקורה ב"שלשלת הקבלה" של גדליה אבן יחיא, מבקר גוטפריד את הרש״י לפני יציאתו למסע ומבקש ברכה. לפי האגדה רש״י חזה שיישובו יחזור רק עם שלושה פרשים. גוטפריד נזף בו, והאגדה מתארת אירועים מסתוריים שהובילו למותה של חבורת מלווים ולהחזרת גוטפריד לצרפת כמעט לבדו. סיפור זה התקבע במסורת, אם כי המקורות המקוריים משתנים לגבי הפרטים.

גוטפריד מבויון נולד בערך ב-1060. הוא מת ב-18 ביולי 1100 בירושלים. הוא היה אחד ממנהיגי מסע הצלב הראשון.


גוטפריד היה בן משפחה אצילה מהשטחים של היום בבלגיה. בתחילה קיבל אדמות מהקיסר. אחר כך מכר את רכושו ויצא ל"מסע הצלב", מסע של אבירים לנגב את המקומות הקדושים.


ב-1096 יצא גוטפריד עם צבא אבירים אל ארץ ישראל. בדרכים הם גבו כסף בערים גרמניות. כשהגיעו לקונסטנטינופול, רבו עם הקיסר הביזנטי. לבסוף המשיכו לירושלים.

ב-15 ביולי 1099 פרצו הצלבנים את חומות ירושלים. גוטפריד היה בין הראשונים שנכנסו לעיר.


אחרי כיבוש העיר בחרו בגוטפריד לעמוד בראש הממלכה. הוא סירב להיקרא "מלך". הוא קרא לעצמו "מגן הקבר הקדוש", שומר על המקום הקדוש.

הוא נלחם במצרים כדי להגן על ירושלים, אבל מת זמן קצר לאחר מכן.


באוגוסט 1099 הגיע צבא מצרי לעזור. גוטפריד תקף אותם בהפתעה ליד אשקלון. המצרים נלקחו בהפתעה והקרב נגמר מהר.


יש דיווחים שונים על מותו. חלק אומרים שנפגע בחץ, אחרים שאהה חולה. ככל הנראה הוא חלה ומת בקיסריה או בירושלים. הוא נקבר בכנסיית הקבר.


אחרי מותו הפכו סיפורים עליו למפוצלים. באמנות ובשירים תיארו אותו כגיבור חזק. יש גם אגדה יהודית על פגישתו עם רש"י. היא מספרת על נבואה ומזל רע, והסיפור הפך לפופולרי בקרב אנשים.