גויאס

גויאס היא מדינת מחוז במרכז-מערב ברזיל. היא גובלת בטוקנטינס בצפון, בבאהיה בצפון־מזרח, במחוז הפדרלי ומינאס ז'ראיס במזרח, ובמאטו גרוסו ומאטו גרוסו דו סול במערב ובדרום־מערב. הבירה היא גויאניה.

האירופים הראשונים הגיעו לאזור בסוף המאה ה-16 ובמאה ה-17. מציאת זהב החלה כבר ב-1592, וב-1727 התגלו מרבצים משמעותיים ליד הנהר ארגואייה. היישוב סנט'אנה הפך מאוחר יותר לעיר גויאס, שהייתה בירת המחוז הקולוניאלי. ב-1748 האזור הוכרז כמפקדה (קפיטניה) כללית, וב-1824 היה למחוז בקיסרות ברזיל. גויאס הפכה למדינה ב-1889.

העיר גויאניה תוכננה החל ב-1933 כדי להחליף בירה ישנה ובלתי נגישה. הממשלה העבירה אליה את מושבה ב-1937, והיא נחנכה רשמית ב-1942. ב-1956 נבחר אזור זה להקים בו את מחוז הבירה הפדרלי וברזיליה. מאמצע המאה ה-20 אוכלוסיית גויאס גדלה במהירות, ושלשה בין 1950 ל-1980. בסוף שנות השמונים התגלעו תלונות בחלק הצפוני על חוסר ייצוג. ב-1988 נוקה החלק הצפוני והוקמה מדינת טוקנטינס החדשה.

גויאס נמצאת ברמה המרכזית של ברזיל, בגובה 200, 800 מטרים מעל פני הים. המרחב מנותב על ידי שלוש מערכות נהרות עיקריות: בפרט פרנאיבה (יובל של פראנה) בדרום, סאו פרנסישקו במזרח, וארגואייה וטוקנטינס בצפון. רוב השטח מכוסה סוואנה, שנקראת בברזיל קמפו סראדו (שדה עשב פתוח עם עצים מפוזרים). לאורך הנהרות צומח יער טרופי. בשנים האחרונות גדלו שטחי מרעה וגידולי סויה על חשבון הסראדו. זה פוגע בצומח ובחיי הבר.

אקלימה הוא סובטרופי. הטמפרטורות נעות סביב 26 מעלות בחודשים החמים ו־22 מעלות בחודשים הקרים. העונה הגשומה נמשכת מאוקטובר עד מרץ. העונה היבשה היא מאפריל עד ספטמבר.

מאמצע המאה ה-19, לאחר הידלדלות מכרות הזהב, גויאס בלטה בגידול בקר. ב-2000 היו בה כ־18 מיליון ראשי בקר, כלומר בערך ארבע פרות לכל תושב. בנוסף מגדלים סויה, תירס וקנה סוכר, ושאר גידולים חקלאיים תורמים לכלכלה. ב־1999 החקלאות הייתה כ־21% מהתוצר המקומי הגולמי.

המחצבים חשובים גם הם: יש ניקל, מנגן, קובלט וברזל. גויאניה ואנאפוליס הן מרכזי תעשייה במזון ותרופות. ב־1999 התעשייה עמדת על כ־20% מהתוצר, והשירותים על כ־58.9%.

ההכנסה לנפש נמוכה באזור זה ביחס למדינה. גם שירותי תשתית כמו מים זורמים, ביוב ואיסוף פסולת נמוכים מהממוצע. חלוקת קרקע לא שוויונית בחקלאות מעוררת מתחים חברתיים.

חורשת עצים נוכה להתרחבות שדות המרעה וגידולי סויה. קריסת הקרקע וסחיפת אדמה (הסעת קרקע וניקוז שלה) החמירו, בעיקר סביב ערוצי נהרות כמו האראגוואיה. סחף זה מאיים על אספקת המים, במיוחד בעונה היבשה הארוכה. ערים כמו גויאניה, אנאפוליס ולוזיאניה מזהמות נהרות בשפכים.

דגל גויאס אומץ ב-30 ביולי 1919. הפסים הירוקים מסמלים את האביב, והפסים הצהובים - זהב. המלבן הכחול בפינה מייצג את השמים, וחמשת הכוכבים מייצגים את צורת כוכבי הצלב הדרומי.

גויאס היא מדינה במרכז־מערב ברזיל. הבירה של המדינה היא גויאניה.

מאות שנים אחורה הגיעו לחבל זה חוקרים אירופים. מצאו פה זהב והקימו יישובים. מאוחר יותר הקימו את העיר גויאניה ב־1942. הצפון של גויאס הפך למדינה נפרדת בשם טוקנטינס ב־1988.

גויאס שוכנת על רמה, בגובה של 200, 800 מטרים. עוברים בה נהרות חשובים, למשל ארגואייה וטוקנטינס. רוב האזור הוא סוואנה. סוואנה (קמפו סראדו) היא שדות דשא עם עצים פה ושם. ליד הנהרות יש יערים.

בגויאס מגדלים הרבה בקר. ב־2000 היו שם כ־18 מיליון פרות. גם מגדלים סויה ותירס. במדינה יש גם מחצבים כמו ברזל וניקל. בערים גויאניה ואנאפוליס יש מפעלים למזון ותרופות.

הרבה יערים נכרתו בשביל חקלאות ומרעה. כריתת העצים גורמת לאובדן קרקע. זה מסכן את הנהרות ואת המים. ערים זורקות שפכים לנהרות, וזה בעייתי.

דגל גויאס אומץ ב־1919. הירוק מסמל צמחייה. הצהוב מסמל זהב. הכחול מסמל שמים. חמשת הכוכבים מייצגים את הכוכבים של דרום השמים.