גולדה מאיר

גולדה מאיר (1898, 1978) הייתה מדינאית בולטת של מדינת ישראל. היא נולדה בקייב, גדלה בארצות הברית ועלתה לארץ ב-1921. שימשה פעילה ב'הסתדרות' (ארגון העובדים), הובילה פעילות נשים ועסקה בגיוס כספים ותכנון חברתי. הייתה חברת האספה המכוננת וחתומה על מגילת העצמאות. בממשלות ישראל כיהנה כשרת העבודה, שדאגה לחקיקה חברתית ולקליטת עולים; כשרת החוץ במשך עשור; כמי שהחליפה את שם משפחתה ל'מאיר'; ולבסוף כמזכ״לית מפא״י (מפלגת פועלי ארץ־ישראל) וכמנהיגת מפלגת העבודה המאוחדת.

גולדה נולדה לקבוצה יהודית ענייה בקייב. משפחתה היגרה למילווקי, ארצות הברית. בילדותה חוותה עוני ופוגרומים, וחשה כי ההגנה על העם היהודית חשובה.

במילווקי למדה, ייסדה אגודות סיוע ונכנסה לפעילות ציונית. פגשה שם את מוריס, בעלה, והם נישאו לפני העלייה לארץ.

הגיעה ב-1921 והצטרפה לקיבוץ ולפועלים. עמליה בחינוך ובעבודה קיבוצית הובילו לשילובה בפוליטיקה העובדתית.

הייתה למזכירת מועצת הפועלות והובילה ייצוג נשים והתרומות לזירה הציונית. יצאה לשליחויות בארצות הברית ולבריטניה לצורך גיוס כספים.

במהלך שנות ה-30 ניהלה שליחויות ארוכות, טיפלה בבתי חולים ובגיוס כספים למען היישוב.

בממשלת ישראל הראשונה מונתה לשרת העבודה. הובילה תוכניות דיור לעולים, הקמת מעברות ותוכניות ביטוח לאומי.

שירתה כשרת החוץ (1956, 1966) כללה משאים ומתן בינלאומי, חיפוש מקורות נשק ויצירת קשרים עם מדינות רבות, בין השאר בארצות הברית ובצרפת.

בתקופה זו פעלה לאיחוד מפלגות הפועלים ולהקמת מפלגת העבודה המאוחדת.

לאחר מות לוי אשכול מונתה ב-1969 לראשות הממשלה. היא הייתה האישה הראשונה והיחידה עד כה שכיהנה כראש ממשלה בישראל. בתקופתה נוהלה מדיניות התקנות וההתיישבות בשטחים שנכבשו ב-1967, והמערך בראשותה זכה בתמיכה רחבה בכנסת.

בעת כהונתה התנהלה מלחמת ההתשה מול מצרים. היא דחתה הצעות מסוימות, וטענה לצורך בשיחות ישירות להסכמי שלום.

במהלך שנותיה התגברו פיגועים בינלאומיים, כולל טבח מינכן. הממשלה אישרה פעולות תגמול וסלילת פעולות ביטחון נגד ארגוני טרור.

ב-1973 פרצה מלחמת יום הכיפורים. התקבלו אזהרות מודיעיניות רבות, אך המדינה הותקפה פתאום. המלחמה גרמה לאבדות כבדות והקמת ועדת אגרנט (ועדת חקירה רשמית) בוחנת את הכשלים.

הוועדה זיכתה את הדרג המדיני במידה מסוימת, אך הביקורת הציבורית הובילה להתפטרותה באפריל 1974. המשבר הפוליטי והשחיקה הבריאותית השפיעו על החלטתה.

המשיכה להופיע בפוליטיקה, חזרה לפרקטיקה מפלגתית והחזיקה בעמדות לגבי הסכמי שלום. נפטרה ב-1978 והוכרזה כלת פרס ישראל לשנת 1975 על תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה.

נשואה למוריס. היו להם שני ילדים, מנחם ושרה. נשואה אך נפרדה ממעשיה האישיים, ובמשך חייה ניהלה קשרים רומנטיים עם כמה מנהיגים פוליטיים.

נשארה דמות שנויה במחלוקת: מצד אחד אשת מעמד, אמיצה ותמציתית; מצד שני יש הרואים בה קשיחות מדינית שתרמה למשבר 1973. נחשבת לאחת מהנשים הבולטות בהיסטוריה הישראלית.

דיוקנה הוטבע על שטרות, בולים ופסלים ברחבי העולם. שמות כיכרות ופסלים מנציחים את זכרה.

גולדה מאיר (1898, 1978) הייתה מנהיגת ישראל חשובה. היא נולדה בקייב וגדלה בארצות הברית. בגיל צעיר עלתה לארץ ב-1921 ועבדה בקיבוץ.

היא עבדה בארגוני עובדים. ארגון עובדים זה נקרא 'הסתדרות'. במשך שנים היא דאגה לעולים ולמשפחות.

הייתה מורה, מילאה תפקידים במועצת הנשים ועשתה מסעות גיוס כספים בחו"ל.

הייתה שרת העבודה ושרת החוץ. אלה תפקידים שבאים לטפל בעובדים ולדבר עם מדינות אחרות.

בשנת 1969 נבחרה לראש ממשלת ישראל. ראש ממשלה הוא מנהיג המדינה.
היא הייתה האישה היחידה שכיהנה בתפקיד זה עד כה.

בעת כהונתה פרצו אירועים קשים ומלחמות. במלחמת יום הכיפורים ב-1973 רבים נפגעו. זו הייתה תקופה קשה בשביל המדינה ובשבילה.

לאחר המלחמה התפטרה ב-1974. ב-1978 נפטרה ונקברה בהר הרצל.

הייתה נשואה למוריס. יש לה שני ילדים, מנחם ושרה. תמונתה מופיעה על בולים ושטרות.

היא נחשבת לאישה אמיצה שהשפיעה רבות על ישראל.