גוסטאבו אדולפו דודאמל ראמירס (נולד ב-26 בינואר 1981) הוא מנצח (אדם שמוביל תזמורת) ונצואלני. כיום הוא מנהל מוזיקלי של התזמורת הפילהרמונית של לוס אנג'לס ומנהל מוזיקלי של האופרה הלאומית של פריז.
דודאמל נולד בברקיסימטו, ונצואלה. הוא החל לנגן בכינור בגיל 10 וללמוד קומפוזיציה (כתיבת מוזיקה). למד בקונסרבטוריון חסינטו לארה ובהמשך אצל מורים באקדמיה הלטינו-אמריקאית לכינור.
בגיל 12 שימש ככנר ראשי (הכנר המוביל בתזמורת), ובגיל 13 ניצח על התזמורת כמחליף כאשר המנצח חלה. בשנת 1996 החל ללמוד ניצוח באופן מסודר אצל חוסה אנטוניו אבראו. ב-1999 מונה למנהל מוזיקלי של תזמורת סימון בוליבר של ונצואלה.
עם התזמורת הוא יצא לסיבובי קונצרטים באירופה. אחרי שזכה בתחרות ניצוח על שם גוסטב מאהלר ב-2004, השתתף בכיתות אמן שקידמו את שמו. מנצחים ידועים שמחו לעבוד עם התזמורת שלו כללו סר סיימון ראטל וקלאודיו אבאדו.
בשנים הבאות ניצח על תזמורות בינלאומיות גדולות, חתם בחברת ההקלטות דויטשה גראמופון, וכיהן כמנצח הראשי של תזמורת גטבורג בין 2007 ל-2012. ב-2006 ניצח על הפילהרמונית הישראלית בפסטיבל ספולטו והחליף את זובין מהטה בקונצרטים מסוימים.
הפילהרמונית של ניו יורק הודיעה כי דודאמל יהיה מנהלה המוזיקלי החל בעונת 2026/7. במקביל הוא יסיים את תפקידו בלוס אנג'לס, שם הוביל את התזמורת לחדשנות ולהצלחה כלכלית במהלך 14 השנים האחרונות.
דודאמל גדל במשפחה מוזיקלית: אביו היה נגן טרומבון (כלי נשיפה) ואמו הייתה זמרת סופרן (קול זמר גבוה). בשנת 2006 נשא לאישה את אלואיסה מאטורן, רקדנית בלט. היא גם שואפת לכתוב ולפעול בתחום הפוליטי.
גוסטאבו דודאמל נולד ב-26 בינואר 1981 בוונצואלה. הוא מנצח (האדם שמוביל תזמורת).
הוא החל לנגן בכינור בגיל 10. למד גם לשים מוזיקה יחד (קומפוזיציה). בגיל 12 היה הכנר הראשי בתזמורת הנוער. בגיל 13 ניצח על התזמורת פעם אחת כשהמנצח חלה.
ב-1996 הודרך בניצוח אצל חוסה אנטוניו אבראו. ב-1999 הפך למנהלו של תזמורת סימון בוליבר. התזמורת יצאה לסיבובי קונצרטים באירופה.
ב-2004 ניצח בתחרות חשובה על שם גוסטב מאהלר. אחרי זה החל להופיע עם תזמורות גדולות ולחתום על הקלטות.
דודאמל עבד שנים בלוס אנג'לס ושיפר את התזמורת שם. החל מעונת 2026/7 יהיה מנהל מוזיקלי של פילהרמונית ניו יורק.
אבא שלו ניגן בטרומבון (כלי נשיפה). אמא שלו הייתה זמרת סופרן (קול גבוה). ב-2006 התחתן עם אלואיסה, רקדנית בלט.
תגובות גולשים