גופרית

גופרית (Sulfur או Sulphur) היא יסוד כימי. סימנה הכימי S ומספרה האטומי 16.

האלוטרופ הנפוץ של הגופרית הוא S8, מולקולה טבעתית של שמונה אטומי גופרית. אלוטרופ הוא צורה שונה של אותו יסוד.

גופרית היא אל-מתכת מוצקה בצבע צהבהב. נקודת ההיתוך שלה כ-115.2 מעלות צלזיוס ונקודת הרתיחה כ-444.7 מעלות. כשמחממים גופרית מותכת, האטומים מתחברים לשרשראות ארוכות. נוזל כזה נעשה דביק ויכול להפוך לנוזל גמיש אם מצננים במהירות. מתיחה מסודרת של השרשראות יוצרת "גופרית סיבית".

גופרית חופשית מופיעה במעיינות חמים ובאזורים געשיים, במיוחד לאורך "טבעת האש" של האוקיינוס השקט. מרבצים גדולים נמצאו גם לאורך מפרץ מקסיקו ובסלעי משקע באירופה ובאסיה. חלק מהגופרית נוצרה מפעילות חיידקים אנארוביים; אנארובי פירושו חיידק שחי בלי חמצן.

בין מינרלי הגופרית המוכרים יש פיריט (FeS2), צינובר (HgS) וגלניט (PbS). מימן גופרי (H2S) הוא גז שמקנה ריח ביצים סרוחות. הוא נפוץ בפלטות וולקניות ובהתמרה בחיידקים.

גופרית חיונית לכל היצורים החיים. חומצות האמינו ציסטאין ומתיונין מכילות גופרית. חיבורי גופרית בין שיירי ציסטאין נקראים גשרים דיסולפידיים; הם עוזרים לחלבונים להיצמד לצורה הנכונה ולהתייצב. צמחים סופגים גופרית מהאדמה בצורת יוני סולפט (SO42-), יון שמשמעותו חלקיק טעון.

בכימיה משתמשים בשמות וקידומות שונות כדי לציין תרכובות גופרית.

גופרית הייתה מוכרת מאז העת העתיקה. היא מוזכרת גם בתנ"ך בהקשר של סדום ועמורה. במאה ה-12 השתמשו בסין בגופרית בתערובת שאנו מכנים היום אבק שרפה. בשנת 1770 הוכח כי גופרית היא יסוד כימי. במאה ה-19 התגלו מרבצים תת-קרקעיים חדשים, למשל בלואיזיאנה.

בשנת 1930 ניתן רישיון לניצול מרבץ גופרית מדרום-מזרח לעזה. חברה הוציאה אלפי טונות בשנות ה-30, אך הייצור ירד לפני ומעברים למלחמת העולם השנייה. הריכוז של הגופרית במכרות הגיע עד כ-98%.

התרכובת החשובה ביותר של הגופרית היא חומצה גופרתית (H2SO4). חומצה זו משמשת בתעשייה נרחבת ולכן מכונה "סוס העבודה של התעשייה הכימית". גופרית משמשת גם בגיפור, טיפול בגומי, בייצור גפרורים, באבק שרפה וזיקוקים, כחומר משמר ביין וכחומר חיטוי נגד פטריות. מלח אנגלי (מגנזיום גופרתי) משמש ברפואה ובחקלאות.

שריפת דלקים משחררת גופרית דו-חמצנית (SO2). חומר זה מגיב באוויר ויוצר חומצה גופרתית שיוצרת גשם חומצי. הזיהום מוריד את חומציות הקרקע והמים. לכן מדיחים גופרית מדלקים לפני שריפה.

גזים ותרכובות כמו CS2, H2S ו-SO2 מסוכנים ודורשים טיפול מיוחד. SO2 בריכוזים גבוהים יוצר חומצה שניתן לשאוף, והיא מזיקה לריאות ולעיניים. H2S רעיל מאוד; הוא גם מקהה את חוש הריח לפני שהוא פוגע.

גופרית היא יסוד כימי. הסימן שלה הוא S.

גופרית מוצקה וצבעה צהבהב. היא נמסה בטמפרטורה גבוהה. כשמחממים אותה היא יכולה להפוך לנוזל דביק ולבסוף לחומר גמיש.

גופרית נמצאת ליד מעיינות חמים ובמקומות עם הגעש. חיידקים שגרים בלי חמצן יכולים לשנות מינרלים ולהוציא גופרית.

יש משקעים של מינרלים עם גופרית, כמו פיריט וגלניט. גז בשם מימן גופרי (H2S) מריח כמו ביצים סרוחות.

גופרית חשובה לחיים. חלק מחלבוני הגוף מכילים גופרית. זה עוזר לחלבונים להיות חזקים ולעבוד נכון.

מכינים מחומרי תעשייה חשובים מחומרי גופרית. גופרית נכנסת לייצור חומצה חזקה שמייצרת מפעלים. משתמשים בה גם בגומי, בגפרורים ובאבקות זיקוקים.

כשהדלקים נשרפים נפלט SO2. זה יכול להביא לגשם חומצי. לכן מסירים גופרית מדלקים לפני השימוש.

יש גזים גזים מסוכנים הקשורים לגופרית. H2S מאוד רעיל. SO2 עלול להזיק לעיניים ולריאות.