גותים

הגותים היו שבטים גרמאנים שהחלו לזוז אל שטחי האימפריה הרומית במאות הראשונות לספירה. מוצאם מיוחס לחלק הדרומי של שוודיה שנקרא סקאנדצה (Scandza), אך התרבות שלהם התפתחה בעיקר בצפון‑מזרח אירופה היבשתית.

הם מופיעים לראשונה באזור פולין במאה ה‑1. במאה ה‑2 נדדו צפונה־מזרחה לעבר אזור הים השחור (סקיתיה), ובמאה ה‑3 חלקם התקרבו לגבולות האימפריה הרומית. במאה ה‑4 התפצלו הגותים לשתי קבוצות עיקריות: האוסטרוגותים (מזרחיים), שחיו סביב חופי הים השחור, והוויזיגותים (מערביים), שחיו באזור דאקיה ליד גבולות האימפריה הרומית.

בשנות ה‑300 הומרו הגותים לנצרות בידי הבישוף אולפילס. הוא המציא את האלפבית הגותי, מבוסס על האלפבית היווני, כדי לתרגם עבורם את התנ"ך. תרגום זה הוא השריד היחיד שיש לנו מהשפה הגותית. הדת שאימצו נקראה נצרות אריאנית; זו צורה של נצרות שהייתה פופולרית בקרב כמה עמים גרמאניים באותה תקופה.

בשנת 376 הגיעו להונות לחיצון גדול על העמקים ממזרח. הוויזיגותים חצו את הדנובה כדי לחפש מקלט בתוך האימפריה הרומית. הרומאים הסכימו לקבלם בתמורה לשירות בצבא ולתשלומי מס, ותגובות אלה הובילו להתקוממות וקרב גדול באדריאנופול (378). בקרב זה הובס צבא הקיסרות והקיסר ואלנס נהרג. מאוחר יותר חתמו הוויזיגותים על הסכם שלום עם רומא (382) וקיבלו שטחים להתיישבות בבלקן.

מנהיג ויזיגותי בולט היה אלאריק. אחרי שנים של מאבקים, אלאריק פלש לאיטליה ובזז את רומא ב‑410, אירוע בעל משמעות סימבולית גדולה לסיום התקופה הקלאסית. לאחר מותו של אלאריק נדדו הוויזיגותים מערבה: הם ניסו להתיישב בצפון אפריקה, נכשלו, ולאחר מכן הוקמה ממלכה בגאליה ואז באקיטן ובצפון ספרד. תחת מנהיגים כמו אוריק הם שלטו בחלקים נרחבים של ספרד עד שהמוסלמים הפליגו מצפון אפריקה ב‑711 והשלימו את כיבוש חצי האי האיברי.

האוסטרוגותים בנו ממלכה על חופי הים השחור בראשות ארמנאריך, אך נדחקו על ידי ההונים בסביבות 370. הם הצטרפו לצבאם ופעלו ככוח נודד ומלחמתי עד שניצלו את מותו של אטילה (453) כדי לנסות לשוב לעצמאות. בסופו של דבר נדדו לאיטליה.

המנהיג המשמעותי שלהם היה תאודוריק הגדול (493, 526). הוא ביקש לשמור על חוק ומינהל רומא, אך כיהן כשליט גותי. תחתיו הייתה תקופה של שקט ושגשוג יחסית. לאחר מותו החלה דעיכה, ובמאה ה‑6 הקיסרות הביזנטית תחת יוסטיניאנוס הדפה את האוסטרוגותים מרומא (538). בתוך כמה עשורים הם הובסו ונכחדו כמעט כליל סביב 556.

במחשבה של עמי אירופה לאחר מכן נודעו הגותים כ"ברברים" ופגעו בדימוי זה עוד יותר כאשר בתקופת הרנסאנס השתמשו בהגדרה "גותית" ככינוי שלילי לאמנות ימי הביניים. כך נוצרו המושגים "אדריכלות גותית" ו"אמנות גותית", אף שאין קשר ישיר ביניהם לשבטים ההיסטוריים.

מקורות מזכירים קבוצות גותיות שישבו מצפון להרי הפונטוס באסיה הקטנה. במאה ה‑8 אזור אחד נקרא על שמם, והגותים שימשו שם גם כלוחמי עלית שנקראו בוצ'לרים (Bucellarii). לאחר קרבות כמו מנזיקרט הם נטמעו באוכלוסייה המקומית והפסיקו להופיע כמקשה נפרדת.

הגותים היו שבטים גרמאנים שנעו לשטחים של האימפריה הרומית לפני אלפי שנים. מקורם מיוחס לחלק מדרום שוודיה שנקרא סקנדזה, אבל הם התפתחתם בעיקר בצפון‑מזרח אירופה.

בהמשך הם התחלקו לשתי קבוצות עיקריות. הוויזיגותים גרו קרוב לים השחור ולדנובה, והאוסטרוגותים חיו בעיקר לחופי הים השחור ממזרח.

הבישוף אולפילס יצר אותיות גותיות כדי לתרגם את התנ"ך. זה התרגום נשאר לנו עד היום כעדות לשפה הגותית. הם הפכו לנוצרים, בצורה שנקראה נצרות אריאנית. זו הייתה דרך שלהם להאמין, שונה במקצת מהנצרות של רומא.

בשנת 376 הוויזיגותים חצו את הדנובה וביקשו להיכנס לאימפריה הרומית. נוצר קרב גדול באדריאנופול ב‑378. שם נהרג הקיסר רומי וניצחו הוויזיגותים. מאוחר יותר אלאריק, מנהיג ויזיגותי, תפס את רומא בשנת 410.

הוויזיגותים הקימו ממלכה בדרום צרפת ובספרד. בשנת 711 הפכו המוסלמים מהמגרב לחזקים אז והדיכו את שלטון הגותים בספרד.

האוסטרוגותים נדחקו על ידי ההונים ואז הצטרפו אליהם לזמן מה. לבסוף הם נכנסו לאיטליה. תאודוריק הגדול הפך למלך ב‑493. הוא שלט בשלווה ושמר על חוקי הרומאים. הממלכה שלהם נפלה במלחמות מול הביזנטים באמצע המאה ה‑6.

בזמן הרנסאנס קראו לאומנות של ימי הביניים "גותית" בצחוק ובזלזול. השם הזה לא קשור ממש לשבטים ההיסטוריים, אבל נשאר עד היום.

גם באסיה הקטנה חיו גותים. הם שימשו לעתים כחיילים וטמועו באוכלוסייה המקומית אחרי כמה קרבות.