גחניים

גְּחָנִיִּים (שם מדעי: Viverridae) היא משפחה של טורפים שנראים קצת כמו חתולים. הם חיים בעיקר באזורים הטרופיים של העולם הישן: אפריקה, דרום אירופה, המזרח התיכון ודרום־מזרח אסיה. בתי הגידול המועדפים הם יערות, סוואנות, הרים ובעיקר יערות גשם טרופיים. חלק מהמינים מטפסים על עצים וחלקם שוכני קרקע במאורות.

גוף הגחניים ארוך וגלילי, רגליהם קצרות וחוטם רזה. רבים מהם מנומרים או מפוספסים ויש להם פס סביב העיניים. הם פעילים ביום ולילה, ורובם הולכי כפות עם חמש אצבעות ברגל. אצל כמה מינים הטפרים לא מלאים והם לא נשלפים לגמרי.

לרבים יש שתי בלוטות ריח ליד פי הטבעת. בלוטות אלה מפרישות נוזל בעל ריח חזק. חומר זה שימש בעבר בתעשיית הבשמים, למשל בזבד הודי ובשאנל 5 עד 1998; השימוש הופסק בעקבות לחץ ציבורי. עוד שימוש ידוע הוא בקופי־לוואק: פולי קפה שעברו דרך מערכת העיכול של גחן הדקלים נחשבים בעלי טעם מיוחד.

מזונם ברובו מן החי, אך חלק ניזונים גם מצמחים. במשפחה יש מעל 30 מינים, מחולקים לשלוש תת־משפחות וכ-14 סוגים. המינים הבולטים כוללים את הזבד האפריקאי הגדול, הבינטורונג ואת הלינסנג הקטן. בישראל נמצא המין גחן מצוי, המין היחיד שנמצא בטבע גם באירופה.

חלק מהמינים הועברו למשפחות אחרות בעדכוני טקסונומיה. דוגמאות לכך הן זבד דקלים אפריקני שהועבר למשפחה נפרדת, ומינים שחיים במדגסקר שהועברו למשפחת טורפי מדגסקר.

גחניים הן חיות טורפות שדומות קצת לחתולים. הן חיות בעיקר באפריקה ובאסיה. הן אוהבות יערות וחיים גם על עצים.

לגחניים גוף ארוך, רגליים קצרות וחוטם מחודד. הרבה מינים מנומרים או מפוספסים ויש להם פס ליד העיניים. חלקם טפסים מצוינים על עצים וחלקם חיים במאורות באדמה.

לרבים יש שתי בלוטות ריח. בלוטות אלה מייצרות ריח חזק. בעבר השתמשו בחומר הזה לתעשיית בשמים. גם פולי קפה מיוחדים נקשרים לגחנים. גחן הדקלים אוכל פולי קפה והם יוצאים ממנו שונים וטעמים.

הגדול במשפחה הוא הזבד האפריקאי. הקטן הוא הלינסנג האפריקני. בארץ יש גחן מצוי, המין היחיד שנמצא בטבע באירופה.