גט

גט (רבים: גיטי נשים) הוא שטר הלכתי שבו מגרש הבעל את אשתו ומסיים את הנישואין. משפט המפתח בשטר הוא: "הרי את מותרת לכל אדם". המילה גט מופיעה במשנה ובתלמוד במשמעות שטר, והיום מכנים כך את שטר הגירושין ההלכתי.

הגט נחשב לאחת מתרי"ג מצוות והוזכר בתורה ובמדרש. לפי המסורת, מנהגי הגירושין כפי שהכרנו נקבעו בעיקר בתקופת התלמוד בבבל. הגט אינו חוזה הדורש הסכמה משני הצדדים באופן מהותי, אלא מעשה חד-צדדי של הבעל, אם כי היום נהוג להמנע מהענקת גט ללא הסכמת האישה. ברוב המקרים הגט מסודר בבית דין רבני מוסמך, כדי למנוע טעויות הלכתיות והשלכות חמורות.

לאחר סידור הגט נהוג שבית הדין משמיד את השטר המקורי. השמדת השטר מונעת שימוש חוזר בו אם בני הזוג יחזרו להינשא ואז ייפרדו שוב. ניתנת גם תעודת-גירושין רשמית. לפני ההשמדה בודקים הנוכחים את תקינות השטר ומתחייבים שלא לערער עליו בעתיד.

חלק מההלכות נלמדו מפסוקים בתורה, וחלקן מפוסקי תלמוד וההלכה שבעל פה. עיקרי הדינים עוסקים בקביעת זהות המגרש והמתגרשת, בכתיבה מדויקת של שמות ומקומות, בעדות של עדים בזמן המסירה, ובנוסח השטר.

חיוני לדעת בדיוק כיצד כותבים שמות בתוך הגט. חוסר דיוק בשם יכול להעמיד את תוקף השטר בספק. הלכות אלה נקראות "שמות גיטין" ומדורות בהן דנים רבות בפוסקים, בעיקר בשולחן ערוך.

ניתן שמסר הגט ייעשה על ידי שליח. זה שימושי במקרים שבהם קשה או מסוכן שהבעל ימסור את הגט בעצמו. גם האישה יכולה למנות שליח לקבל את הגט, אך זה פחות מקובל בגלל קשיי ראייה והוכחה.

בעת מסירת הגט חייבים להיות נוכחים עדים. העדים מאשרים את מסירת השטר ואת תקינותה ההלכתית.

במקרים בהם נוצר ספק לגבי תוקף הנישואין, נדרשים לעתים גיטין מיוחדים שנקראים "גט לחומרא". אלו גיטין שניתנים כדי להסיר ספק ולהבהיר שהאישה חופשייה לנישואין חדשים.

אין נוסח כתוב בתורה, אך במסורת התפתח נוסח קבוע שנכתב בדרך כלל בארמית בכתב אשורי. בגט נרשמים שם הבעל, שם האישה וזמן המסירה. לפי מנהג מקובל נוסח הגט מסודר ב-12 שורות.

היסטורית קיימים מקרים שבהם אשה נתנה שטר או מסמך המשחרר את בעלה, ויש עדויות מעת העתיקה לכך. אצל חלק מהרפורמים נהוג לתת גם "גט מצד האישה" שמפרק התחייבויות נוספות בנישואין, ונוהג זה הונהג על ידי חלק מהרבנים המודרניים.

גט הוא דף רשמי שבו הבעל משלח את אשתו. זה אומר שהנישואים נגמרים.

הרעיון קיים כבר בזמן התורה ובתלמוד. היום גט נעשה בדרך כלל בבית דין של רבנים.

כשהגט נמסר, יש מפגשים שבהם בודקים את השטר ואז משמידים אותו. עושים זאת כדי שלא ישתמשו בו שוב.

בגט כותבים את השמות וּאת הזמן. חשוב לכתוב את השם בדיוק. אם השם לא מדויק, השטר עלול להיות לא תקין.

אפשר שמישהו ימסור את הגט במקומו של הבעל. לפעמים האישה גם ממנה שליח.

כדי שהגט יהיה תקף צריכים להיות לפחות שני עדים שמשתתפים במסירה.

לפעמים עושים גט מיוחד שנקרא "גט לחומרא". הוא נועד להסיר ספק אם הנישואים תקפים.

במנהג נהוג לכתוב את הגט בארמית ובכתב אשורי. יש נוסח מסורתי עם שורות קבועות.

לפני הרבה שנים יש תעודות שמראות שאישה יכלה להשתחרר מבעלה. כיום אצל חלק מהרפורמים נותנים גם גט מהאישה.