מאת גיום אפולינר.
תוחבת זרוע מהחלון
שאיפתי היא לעשן ולשקוע בחלום
אני נוהג בשמש כבמצת סיגריות
לא רוצה לעבוד אני רוצה לעשן
גִיוֹם אַפּוֹלינֶר (26.8.1880, 9.11.1918) היה משורר, סופר ומבקר אמנות. נחשב לאבי המונח סוריאליזם, תנועה אמנותית ששמה דגש על חלום ומציאות מעורבת, ואחד המשוררים הצרפתים החשובים של זמנו.
נולד ברומא בשם וילהלם אלברט ולדימיר אפולינאריס דה קוסטרוביצקי. אמו הייתה אצילה פולנייה ואביו קצין מבית בורבון. כבר כילד זכה בעשרות מלגות ופרסים.
למרות מוצאו, קישר את גורלו עם צרפת. רכש אזרחות צרפתית רק לאחר שירותו בחיל הרגלים והתותחנים הצרפתי. ביוני 1918 חדר רסיס דרך קסדתו לגולגולתו. כשניסה להחלים נדבק בשפעת הספרדית, ונפטר ב-9 בנובמבר 1918, בימים של חגיגות ניצחון בפריז.
היצירות המוכרות שלו כוללות את השיר 'תחת גשר מירבו' ואת הספר 'המשורר הנרצח'. שיריו נכתבו לעתים קרובות במקצב חופשי, כלומר בלי מבנה חריזה קשיח.
כתב גם שני רומנים שנחשבו ארוטיים (למבוגרים), ביניהם 'אחד עשר אלף המלקות', שאושרו לפרסום בצרפת רק ב-1970. רומן נוסף, 'עלילותיו של דון ז'ואן הצעיר', הוסב לסרט בשנות השמונים.
אפולינר השתמש לעיתים בשירה טיפוגרפית, סידור המילים על הדף בצורה ויזואלית, כאילו האותיות קופצות. זה עורר ביקורת, בעיקר על כך שלא השתמש בפיסוק. אפולינר סבר שהשיר מקבל את הקצב שלו משורותיו, והן מהוות "הפיסוק".
היה סקרן לגבי היהודים, ותיאר מנהגים בחג הסוכות בפואמה 'בית כנסת'. ידידו היה פרדיננד מולינה דה סילבה, ובאחותו לינדה התאהב.
קשריו היו עם מעגל הקוביסטים, התנועה הקוביסטית שקיצרה צורות במשטחים, ובמיוחד עם פבלו פיקאסו. בין חבריו היו ז'אן קוקטו, מארק שאגאל, ג'ורג'ו דה קיריקו ומרסל דושאן.
כתב מאמרים על אמנות מודרנית, למשל על האורפיזם, ענף של הקוביזם שהתמקד בצבע ובמופשט, ושמעורבות רובר דלונה בעבודותיו.
יצירתו השפיעה על סופרים ואמנים שונים במאה ה-20.
כמה מיצירותיו תורגמו לעברית, בין השאר בידי בני ציפר.
מאת גיום אפולינר.
תוחבת זרוע מהחלון
שאיפתי היא לעשן ולשקוע בחלום
גיום אפולינר נולד ברומא ב-1880 ומת ב-1918. שמו המלא היה ארוך ומקורי. אמו הייתה אצילה פולנייה.
הוא רצה להיות צרפתי. קיבל אזרחות אחרי ששירת בצבא הצרפתי.
ב-1918 נפצע מרסיס בפלג גופו ונדבק במחלה קשה, השפעת הספרדית. הוא מת כשבפריז חגגו ניצחון.
הוא כתב שירים וספרים. אחד השירים המפורסמים שלו הוא 'תחת גשר מירבו'.
כתב גם ספרים למבוגרים, שאחד מהם התפרסם רק ב-1970. ספר אחר הוסב לסרט בשנות ה-80.
אפולינר אהב לשחק עם צורת הטקסט בדף. השירים שלו נראו לפעמים כמו ציור של מילים.
הוא הכיר אמנים חשובים, כמו פיקאסו. הוא כתב על סגנונות חדשים באמנות. אחד הסגנונות נקרא אורפיזם, שימוש חזק בצבע.
כמה מיצירותיו תורגמו לעברית.
תגובות גולשים