גיטרה אקוסטית היא גיטרה עם מיתרי מתכת. היא הומצאה בארצות הברית בתחילת המאה ה-20. חברת מרטין עזרה להפוך אותה לפופולרית.
קוראים לה גם "גיטרה עם מיתרי פלדה". היא שונה מהגיטרה הקלאסית כי יש לה מיתרים חזקים יותר. לפעמים מוסיפים לה פיק-אפ, שזה מכשיר שממיר צליל לחשמל.
הגיטרה האקוסטית נשמעת בהירה וחזקה. היא מתאימה לרוק, פולק, בלוז וקאנטרי. אנשים בנו דגמים שונים כדי להדגיש צלילים מסוימים.
היא התפתחה מהגיטרה של סוף המאה ה-19. דגמים חשובים נבנו על-ידי חברות כמו מרטין וגיבסון. בחרו גם חומרים מודרניים כמו סיבי פחמן לפעמים.
בתחילה היו בעיקר ליווי. נגני בלוז כמו רוברט ג'ונסון החלו לנגן סולואים. פותח סגנון נגינה שקוראים לו פינגר סטייל, פריטה בעזרת האצבעות.
הלוח הקדמי של הגיטרה רוטט כשמפריטים מיתרים. הרטט הזה מייצר צליל. בלוח יש חור גדול שנקרא פתח תהודה. לוח דק וקל נותן צליל טוב, אבל הוא צריך גם להיות חזק. בגיטרות יקרות משתמשים בעץ מגולף שלם, כמו אשוחית.
הצוואר קצר את המרחק בין הגוף לראש. עליו נמצא השחיף עם הסריגים. ישנו מוט מתיחה בתוך הצוואר שמאפשר לכוון אותו. השחיף נעשה מעץ קשה, כדי שהוא יחזיק מעמד.
קוראים לה גם "גיטרה עם מיתרי פלדה". היא שונה מהגיטרה הקלאסית כי יש לה מיתרים חזקים יותר. לפעמים מוסיפים לה פיק-אפ, שזה מכשיר שממיר צליל לחשמל.
הגיטרה האקוסטית נשמעת בהירה וחזקה. היא מתאימה לרוק, פולק, בלוז וקאנטרי. אנשים בנו דגמים שונים כדי להדגיש צלילים מסוימים.
היא התפתחה מהגיטרה של סוף המאה ה-19. דגמים חשובים נבנו על-ידי חברות כמו מרטין וגיבסון. בחרו גם חומרים מודרניים כמו סיבי פחמן לפעמים.
בתחילה היו בעיקר ליווי. נגני בלוז כמו רוברט ג'ונסון החלו לנגן סולואים. פותח סגנון נגינה שקוראים לו פינגר סטייל, פריטה בעזרת האצבעות.
הלוח הקדמי של הגיטרה רוטט כשמפריטים מיתרים. הרטט הזה מייצר צליל. בלוח יש חור גדול שנקרא פתח תהודה. לוח דק וקל נותן צליל טוב, אבל הוא צריך גם להיות חזק. בגיטרות יקרות משתמשים בעץ מגולף שלם, כמו אשוחית.
הצוואר קצר את המרחק בין הגוף לראש. עליו נמצא השחיף עם הסריגים. ישנו מוט מתיחה בתוך הצוואר שמאפשר לכוון אותו. השחיף נעשה מעץ קשה, כדי שהוא יחזיק מעמד.
עדיין אין תגובות. היה הראשון להגיב!
תגובות גולשים