גינאה המשוונית

רפובליקת גינאה המשוונית היא מדינה במרכז אפריקה. היא גובלת בקמרון בצפון, בגבון במזרח ובדרום, ובמפרץ גינאה במערב. השפות הרשמיות הן ספרדית, ולצדן נוספו גם צרפתית ופורטוגזית.

התושבים הקדומים היו פיגמים, ואחר כך הגיעו דוברי השפות הבנטו בגלים שונים. קבוצות חשובות הן הפאנג והבובי שעלו ביוקו. הפורטוגזים הגיעו לביוקו ב-1471, ובמאות הבאות הוקמו מושבות באיים. ב-1778 העבירו פורטוגל את האיים לספרד. חלק היבשה, ריו מוני, הוענק רשמית לספרד ב-1900.

בשנים 1926, 1959 אוחדה הגאוגרפיה של האזור כמושבה אחת: "גינאה הספרדית". ב-1959 קיבלה מעמד של פרובינציה של ספרד. בהדרגה הוענקה אוטונומיה, וב-1968 קיבלה המדינה עצמאות מלאה.

רשמית המשטר מוגדר דמוקרטי נשיאותי, אך בפועל שולט נשיא אחד חזק מאז 1979, תאודורו אוביאנג נגמה מבאסוגו. הוא עלה לשלטון לאחר הפיכה נגד דודו, פרנסיסקו מסיאס נגוומה. אופוזיציה חלקית חיה בגלות וקוראת לדמוקרטיזציה. הבחירות לנשיאות נערכות כל שבע שנים (האחרונה ב-2022), והפרלמנט נושא תפקיד סמלי. ארגונים בינלאומיים מדווחים על הפרות זכויות אדם בשלטון.

היחסים הדיפלומטיים הוקמו ב-1968 ונתקלו בהפסקה תקופתית; הם חודשו ב-1994. השגריר הישראלי אינו תושב המדינה אך פועל מליאונדה שבקמרון. יש שיתוף פעולה בתחומי בריאות, כולל בית חולים בעיר באטה עם צוות בינלאומי, וב-2019 נפתחה שגרירות של גינאה המשוונית בישראל.

המדינה חברה באיחוד הכלכלי והמוניטרי של מרכז אפריקה (CEMAC). המטבע הוא הפרנק CFA מאז 1984, ושערו קבוע לעומת האירו. ההכנסה העיקרית מגיעה מנפט, הפקה משוערת של כ-360,000 חביות ביום. לפי התמ"ג לנפש היא מהגבוהות באפריקה, אך העושר מפוזר באופן לא שווה. ענפי משנה כוללים עיבוד עץ וחקלאות (קפה, קנה סוכר, פירות, כותנה).

המדינה מחולקת לשני חלקים עיקריים: האי ההררי ביוקו (לשעבר פרננדו פו) והחלק היבשתי ריו מוני. יש גם את האי הקטן אנובון רחוק מדרום-מערב לביוקו. השטח הכולל הוא כ-28,051 קמ"ר. הבירה, מלאבו, נמצאת על האי ביוקו.

האקלים טרופי, חם וגשום. במלאבו טמפרטורות סביב 21, 32°C. ברוב המדינה יורדים מעל 2,000 מ"מ גשם בשנה. בדרום ביוקו יורד גשם כבד מאוד בגלל מונסונים, לעתים עד כ-10,000 מ"מ בשנה. יש עונות גשומות ברורות וסכנה לסופות טרופיות.

האוכלוסייה צעירה: כ-45% בני 15 ומטה. תוחלת החיים מוערכת בכ-49 שנים לגברים ו-53 לנשים. האוריינות עלתה באופן משמעותי בשנות ה-90 ותחילת ה-2000. רוב התושבים הם ממשפחות בנטו; כ-80% הם ממוצא פאנג, והרוב הנותר כולל בובי באי ביוקו. רוב האוכלוסייה נוצרים וקתולים, ויש מיעוט מוסלמי. יותר מ-90% דוברים ספרדית; צרפתית ופורטוגזית נוספו כשפות רשמיות לצורכי קשרים בינלאומיים.

המדינה משתתפת בארגון המדינות האיברו-אמריקניות ומשתפת פעולה בנושאי חינוך, מדע ותרבות עם מדינות אחרות.

רפובליקת גינאה המשוונית נמצאת במרכז אפריקה. היא גובלת בקמרון ובגבון. יש לה גם חופים על מפרץ גינאה. השפה העיקרית היא ספרדית.

במקום חיו בתחילה קבוצות קטנות כמו פיגמים. מאוחר יותר הגיעו דוברי בנטו. האיים התגלו על ידי פורטוגזים במאה ה-15. בסוף המאה ה-18 העבירו פורטוגל את האיים לספרד. ב-1968 קיבלה המדינה עצמאות מספאד.

לפני העצמאות היתה הגדרה של מושבה וסמכויות ספרדיות על האזור.

מאז 1979 שולט מנהיג אחד חזק, תאודורו אוביאנג. המצב נקרא דיקטטורה, כלומר שלטון חזק שבו קשה למתנגדים להבחין. יש מי שקוראים לשינויים ולבחירות הוגנות. בחירות לנשיאות נערכות כל שבע שנים.

המדינות כוננו קשרים ב-1968. אחרי הפסקה יחסית חודשו הקשרים ב-1994. יש שיתוף פעולה רפואי. ב-2019 נפתחה נציגות של גינאה המשוונית בישראל.

המדינה מרוויחה בעיקר מנפט. נפט הוא נוזל שחור שנמצא באדמה ומשמש לתחבורה ולתעשייה. משתמשים גם בעץ ובחקלאות.

יש שני חלקים מרכזיים: אי גדול בשם ביוקו וחלק יבשתי בשם ריו מוני. יש גם אי קטן בשם אנובון. הבירה, מלאבו, שוכנת על האי ביוקו.

האקלים חם ולח. יש הרבה גשם, במיוחד בדרום האי ביוקו. בחלקים מסוימים יורדת כמות גשם גדולה מאוד.

הרבה תושבים צעירים. רוב התושבים הם מהמוצא הפאנג. רובם דוברים ספרדית. רוב האנשים נוצרים.

המדינה משתתפת בארגון אזורי לעבודת חינוך ותרבות עם מדינות אחרות.