גליסנדו

גליסנדו (מן האיטלקית Glissando, ברבים: גליסנדי) הוא גלישה מהירה בין רצף של גבהי צלילים עוקבים, למעלה או למטה. אפשר לדמות אותו למגלשה חלקה, בניגוד להשמעת הצלילים אחד אחרי השני כמדרגות.

גליסנדו מופיע הרבה במוזיקה עממית, בג'אז ובמוזיקת כלייזמר.

בכלים שבהם הצלילים מוגדרים מראש, כמו פסנתר, הגליסנדו אינו רציף. שומעים רק את התווים שקיימים בכלי. בכלי מקלדת מפיקים את האפקט על ידי החלקת האצבעות על הקלידים, בדרך כלל על הקלידים הלבנים. באורגן חשמלי, ובמיוחד באורגן האמונד, משתמשים גם בהחלקת פרק כף היד.

בכלי הקשת הנגן קובע את הגובה עם אצבעות שמאל. הזזת האצבע על המיתר תוך כדי נגינה נותנת גליסנדו רציף. גם בטרומבון מחליקים את הסלייד בזמן נשיפה, וכך יוצא גליסנדו רציף. אפשר לבצע גליסנדו גם בקול האנושי, בשריקה, בכלים עם קשת חשמלית, במשרוקיות סלייד, בחצוצרה, בטרמין ובסינתיסייזרים עם גלגלת שינוי גובה (pitch bend).

בכלים כמו חליל, חצוצרה וגיטרה גובה הצליל מוגדר ברובו. עם זאת הנגן יכול לשנות מעט את הגובה בעזרת השפתיים, האוויר או מיקום האצבע, וליצור גליסנדו רציף קטן. ניתן גם לנגן גליסנדו מהירות על סדרת תווים, שנשמע כגלישה אך אינו רציף במובן הטכני.

כלי נשיפה מעץ עם חורים, למרות שהצלילים מוגדרים, יכולים ליצור גליסנדו רציף ארוך. זה נעשה על ידי פתיחה הדרגתית של הנקבים ונשיפה מיוחדת. דוגמה מפורסמת היא הפתיחה לקלרינט ברפסודיה בכחול של גרשווין.

גליסנדו הרמוני הוא שניים או יותר גליסנדי המבוצעים במקביל בגבהים שונים. המרווח בין הגליסנדים נשמר לעתים קרובות קבוע, אך יכול להשתנות. בכלי מקלדת ניתן לעשות גליסנדו הרמוני ביד אחת בעזרת שתי אצבעות. שמירת מרווח מדויק דורשת מיומנות רבה ולעיתים עלולה לגרום לפציעות שטחיות, ולכן גליסנדים כאלה נדירים.

המילה מקוצרת לעתים בכתיבה כ־Gliss. מקור המילה הוא באיטלקית "glissare", לשון של ההגדרה "להחליק", שאולה מהצרפתית "glisser".

גליסנדו (גלישה מהירה בין צלילים) הוא מעבר חלק בין צלילים סמוכים. זה כמו מגלשה של צלילים.

בפסנתר לא שומעים את כל הצלילים באמצע. עושים גליסה על ידי החלקת האצבע על הקלידים. בעיקר מחליקים על הקלידים הלבנים. באורגן חשמלי מגלגלים גם את פרק היד.

בכנור ושאר כלי קשת הזזת האצבע על המיתר יוצרת גליסה חלקה. בטרומבון מסירים ומחזירים את הסלייד כדי להחליק בין התווים. גם הקול והטרמין יכולים לעשות זאת.

בחליל, חצוצרה וגיטרה אפשר לכוונן מעט את הצליל עם השפתיים או האצבע. כך יוצאים גליסנדו קטנים או גליסים מהירים שנשמעים כגלישה.

בחלק מכלי העץ עם חורים אפשר לפתוח את הנקבים לאט ולנשוף בדרך מיוחדת. זה עושה גליסה רציפה. דוגמה ידועה היא קלרינט ברפסודיה בכחול של גרשווין.

זהו כששניים או יותר עושים גליסה יחד. צריך לשמור על מרחק קבוע ביניהם. קשה לעשות את זה נכון ולכן זה נדיר.

בגליונות תווים כותבים לפעמים "Gliss". המילה באה מאיטלקית ומשמעותה "להחליק", והיא שאלה מן הצרפתית.