גלן גולד

גלן הרברט גולד (25.9.1932, 4.10.1982) היה פסנתרן קנדי שנחשב על ידי רבים לגאון. הוא התפרסם במיוחד בהקלטותיו של יוהאן סבסטיאן באך ובגישה הפרשנית החופשית שלו ליצירות. גולד היה ידוע באישיות ססגונית ובמנהגיו המוזרים על הבמה.

גלן נולד כ־Glen Gold בטורונטו. משפחתו שינתה את השם ל־Gould ב־1939 בעקבות אנטישמיות (שנאת יהודים) ששררה אז בקנדה. אמו, שהייתה קרובה משפחתית לגריג, הייתה מורתו הראשונה לפסנתר. בגיל 9 החל ללמוד פסנתר, ובגיל 10 למד אורגן (כלי מקלדת קרוב לפסנתר) ותאוריה בקונסרבטוריון המלכותי בטורונטו.

ב־1945 הופיע לראשונה בפני קהל על האורגן. ב־1946 ניגן את הקונצ'רטו הרביעי לפסנתר של בטהובן עם התזמורת הסימפונית של טורונטו. משנות החמישים החל לנסוע ולהופיע בעולם, וניגן עם תזמורות חשובות.

ב־1957 יצא לסיבוב הופעות בברית המועצות, והיה הצפון־אמריקאי הראשון שניגן שם מאז המלחמה. בקונצרטים אלה שילב עבודות של באך וגם יצירות במוזיקה סדרתית (שיטה שבה משתמשים בסדרה מסודרת של צלילים). הוא גם תרם לחשיפת יצירות של דמיטרי שוסטקוביץ' במערב.

ב־נובמבר 1958 ביקר בישראל כחודש וחצי. הופיע בתל אביב עם הפילהרמונית הישראלית. הופעתו עוררה הדים לא רק בגלל נגינתו, כי אם גם בגלל ההתנהלות הייחודית שלו: הכיסא המיוחד שהוא הביא, מעיל כבד, ארבעה תנורי חימום, והוא ניגן לעתים ללא נעליים לאחר שחימם את ידיו במים חמים.

ככל שגברה תהילתו, גבר גם עייפונו מהופעות חיות. ב־10 באפריל 1964, בגיל 32, נתן את הופעתו הציבורית האחרונה בלוס אנג'לס. לאחר מכן כמעט חדל להופיע ופנה לעבודת אולפן, לכתיבה ולשידורים ברדיו. גולד הקליט לעתים קרובות מספר רב של גלגולים עד שהושג ביצוע רצוי, ומאוחר יותר ערך והלחין את ההקלטות, שיטה שנתפסה אז כחדשנית. הוא גם נהג לזמר שקט בעת הנגינה ולהוסיף הערות מדברות להקלטותיו.

גולד הופיע בפומבי רק כ־200 פעמים. נפטר משבץ בטורונטו ב־1982 ונקבר בבית הקברות Mount Pleasant. עבודתו עוררה פולמוס: מעריציו משבחים את פרשנותו האינטואיטיבית, ואחרים תקפו את החירות הרבה שהעניק לעצמו כמבצע. חייו וכישוריו שימשו השראה לרומן של תומאס ברנהרד, "הטובע".

גלן גולד (1932, 1982) היה פסנתרן מפורסם מקנדה. הוא אהב לנגן יצירות של יוהאן סבסטיאן באך. אנשים רבים חשבו שהוא גאון.

נולד בטורונטו בשם Glen Gold. משפחתו שינתה את השם ל־Gould בגלל אנטישמיות (שנאת יהודים). אמו לימדה אותו לנגן. הוא התחיל ללמוד פסנתר בגיל 9. בגיל 10 למד גם אורגן (כלי נגינה הדומה לפסנתר).

הופיע לראשונה ב־1945. בגיל צעיר ניגן עם תזמורות גדולות. ב־1957 נסע לברית המועצות. ב־1958 ביקר בישראל חודש וחצי וניגן בתל אביב עם התזמורת. כשניגן הביא כסא מיוחד. הוא לבש מעיל כבד והציב תנורי חימום סביב הכסא. לפעמים ניגן בלי נעליים וחימם את ידיו במים חמים לפני.

ב־1964 הפסיק להופיע בציבור בגיל 32. מאז עשה הקלטות באולפן עד שהיה מרוצה מהן. לעתים היה מזמר שקט בזמן הנגינה ומוסיף דברי הסבר בהקלטות.

נפטר מטראומה מוחית קטנה שנקראת שבץ בשנת 1982. רבים עדיין מתווכחים על הסגנון שלו. סופר בשם תומאס ברנהרד כתב רומן שהושפע ממנו.