גמביט (ממילה איטלקית שמשמעה 'לטייל') הוא מהלך פתיחה בשחמט שבו שחקן מקריב חומר, בדרך כלל רגלי (pawn), כדי להשיג יתרון עמדתי על הלוח. המטרה העיקרית היא לעכב את פיתוח כלי היריב, לשלוט במרכז או לפתוח קווים להתקפה.
הגמביט מוצע על ידי הצבת קורבן בעמדה שהיריב יכול לקחת אותו ללא תגמול מידי. אם היריב לוקח את החומר מדובר בגמביט שמתקבל; אם הוא נמנע, בגמביט נדחה. ההחלטה האם לקבל את הגמביט נשקלת לפי היתרונות העמדתיים שעלולים להגיע לצד המציע. לעיתים הצד שקיבל את הגמביט מחזיר חומר כדי לנטרל את ההתקפה ולקבל איזון בעמדה.
גמביט מצליח מעניק בדרך כלל כמה יתרונות עיקריים.
באמצעות ההקרבה הצד שמציע את הגמביט מקבל טמפו (tempo, חסכון במסעים) ופיתוח כלים מהיר. פיתוח כלים פירושו הוצאת הכלים למקומות פעילים על הלוח. כך ניתן להשתלט על המרכז ולהשיג אפשרות להתקפה.
דוגמה מפורסמת היא גמביט אוונס, שבו הלבן ויתר על רגלי כדי להשיג שליטה במרכז ופיתוח מהיר.
הקרבת חומר יכולה לפתוח טורים ואלכסונים ולהפוך כלים לפעילים. כלי אקטיבי לוחץ על עמדות של היריב ויוצר מטרות להתקפה. מיכאל טל, אלוף עולם לשעבר, אמר על היתרון הזה שהוא פחות קרב רגלי ועשה זאת כי הרגלי היה 'בדרכו' של כלי אחר.
לקיחת הגמביט עלולה להחליש את מבנה רגלי של הצד שלקח אותו. רגלים כפולים, מבודדים או 'תלויים' מובילים לנקודות תורפה שהצד ההתקפי יכול לנצל.
החיסרון הבולט הוא גרעון חומרי, לעתים רגלי אחד או יותר. אם המציע לא מנצל את היתרונות העמדתיים שלו, השוויון בחומר יכול להעניק יתרון לצד השני. בעמדות חריפות במיוחד כל טעות עלולה להכריע את התוצאה. בחלק מהגמביטים המציע גם מחליש את מבנה רגליו, כמו בגמביט המלך, שם גלישה באגף המלך יכולה לתת לשחור הזדמנויות נגד.
דוגמאות ידועות: גמביט אוונס, גמביט סמית'-מורה, גמביט בנקו וגמביט המלך. חלקן נפוצות בליגות חובבים פחות ברמות הגבוהות, אך הן נותנות פה לתקיפות פתוחות ולמשחק יצירתי.
גמביט הוא מהלך פתיחה בשחמט שבו אחד השחקנים מוותר על רגלי (חייל קטן). הוא עושה זאת כדי לקבל יתרון במקום אחר בלוח. לפעמים היריב לוקח את הרגלי. במצב כזה אומרים שהגמביט התקבל. אם הוא לא לוקח, הגמביט נדחה.
המטרה היא לשלוט במרכז, לפתח כלי מהר ולהיות יותר פעיל. פיתוח כלי זה להוציא את הפרש, הרץ או הצריח למקומות טובים.
1) רווחת זמן: המציע יכול לסדר את הכלים שלו מהר יותר.
2) אקטיביות: הכלים שלו יהיו פעילים יותר ויכלו לאיים על המלך או על כלי היריב.
3) פגיעה במבנה רגלים של היריב: לפעמים היריב יוצר רגלים חלשים אחרי לקיחת הרגלי.
המחיר הוא רגלי פחות. אם המציע לא משתמש ביתרון העמדה, החיסרון הזה יכול להכריע. יש מצבים שבהם הלוח הופך לחריף וצריך לשחק בזהירות.
דוגמאות מפורסמות: גמביט אוונס, גמביט סמית'-מורה, גמביט בנקו וגמביט המלך. שחקנים משתמשים בהם כדי לשחק התקפי ומהיר.
תגובות גולשים