גרוטסקה

'''גרוֹטֶסקה''' (מצרפתית: '''Grotesque''') הוא מונח עם כמה משמעויות.

הכוונה יכולה להיות: אמצעי ספרותי קומי שמעוות דברים כדי להקחיד את הקומיות; פסל דמוי מפלצת באדריכלות; דמות מיתולוגית; או סגנון ציור קיר רנסאנסי.

המושג חודר לתודעה בתקופת הרנסאנס, אחרי גילוי ציורי קיר בארמון שנקרא "הבית הזהב" של הקיסר נירון. המקום נראה כ'מערה' (איטלקית: grotto), ומשם נולד השם pittura grottesca, שפירושו "ציור מהסוג הזה".

ציורי גרוטסקה משלבים חלקי צמחים, בעלי חיים, בני אדם ומפלצות ללא הקפדה על פרופורציות או פרספקטיבה. הם שימשו למילוי שטח סביב פרסקאות ונפוצו באירופה בעיקר במאות ה-16 וה-17. דוגמאות חשובות נמצאות בווילה ד'אסטה ובקסטל סנט-אנג'לו ברומא.


בצרפת של סוף המאה ה-15 הופיעו השימושים הראשונים במונח לציון אמצעי קומי. בתחילה גרוטסקה תיארה דימויים מבעיתים ומפחידים. עם הזמן זכתה לצורה קומית, שבה העיוות מחזק את ההומור או הביקורת. במאה ה-20, במיוחד בגרמניה של תקופת ויימאר, הגרוטסקה הגיעה לשיאים אמנותיים ביצירה חזותית ובתיאטרון.

סופרים ומחזאים בולטים שהשתמשו בגרוטסקה כוללים את לואיג'י פיראנדלו, ניקולאי גוגול ופרנץ קפקא. גם יוצרים ישראלים כמו חנוך לוין נשאו השפעות גרוטסקיות בעבודתם.


בפיסול הגרוטסקה הוא פסל של מפלצת, חיה או שד, שנמצא לעתים קרובות על קתדרלות גותיות. מטרותיו כללו להטיל מורא על העם ולהגן על הכנסייה משדים רעים. גרוטסק שונה מגרגויל בכך שגרגויל הוא מרזב מעוטר, ואילו גרוטסק הוא פסל בלבד.


במיתולוגיה שמות אלה מופנים לפעמים לשד המערות. לפי הסיפורים הוא ניזון מנשמות בני-תמותה, אך אינו יכול לפגוע בבני-אלמוות.

גרוטסקה (מצרפתית: Grotesque) היא מילה עם כמה משמעויות פשוטות.

זה יכול להיות ציור מוזר ומדמיוני. זה גם יכול להיות פסל של מפלצת על כנסייה.

הרעיון התגלה מחדש ברנסאנס ברומא, כשמצאו ציורים בארמון שנקרא "הבית הזהב". חשבו שזה "מערה", ומשם השם grottesca.


בספרים גרוטסקה היא תיאור מעוות ומשעשע. סופרים כמו גוגול וקפקא השתמשו בזה כדי ליצור דמויות מוזרות.


בכנסיות יש פסלים של מפלצות. אלה נקראים גרוטסקות. גרגויל הוא פסל אחר שממנו יוצא מים כמו מרזב.


באגדות יש שד שנקרא "שד המערות". בסיפורים אומרים שהוא רוצה נשמות. זה חלק מסיפורי דמיון.