ג'ונתן ויילד נולד בוולברהמפטון ב-1683 למשפחה ענייה. ב-1704 עבר ללונדון. תקופת מאסרו בכלא החייבים (בית סגור לחייבים בחובות) חשפה אותו לעולם התחתון של העיר. שם הוא פגש את מרי מילינר, אישה שעבדה בבית בושת, שלימדה אותו שיטות פשע. בהמשך הפך לבן זוגה ולסרסור שלה (אדם שמתווך בעסקי זנות).
ויילד פיתח שיטה מורכבת: הוא הנהיג כנופיית גנבים, קיבל מהם סחורות גנובות, ואז התחזה לשומר חוק. כשהגניבה כבר פורסמה בעיתונים, טען שהוא ואנשיו מצאו את הסחורה והחזירו אותה בעבור תשלום. לעתים הציע למשטרה את עזרתו בגילוי פושעים, וכך קיבל שוחד ופרסים. לעיתים הפליל יריבים או חברים שסירבו לו, והשתמש בשוחד כדי לשמור על שליטתו.
העיתונות שהלכה וגדלה בתחילת המאה ה-18 הגבירה את סקרנות הציבור לפשע. ויילד ניצל זאת, שיפר את תדמיתו, ונהיה אדם הנודע כ"לוכד הגנבים". הוא שמר רשימות של הגנבים שעבדו איתו, ולעיתים מי שסרח סומן כהסגרה למשטרה. יש הטוענים שמנהגו לסמן בשני צלבים ליד שמות נגועים תרם לביטוי האנגלי "Double Cross" (בגידה), אם כי הביטוי הגיע מאוחר יותר.
ויילד שלט בשוק הסחורות הגנובות: גנבים פשוטים שרצו למכור את שללם נאלצו לפנות אליו. הוא מעולם לא מכר את הסחורות לצד שלישי במראה של חוקיות; לרוב טען כי מצא אותן בפעילות משטרתית. כשהחוק החמיר נגד סוחרי סחורות גנובות ב-1720, הרווחים שלו דווקא גדלו, כי כעת נמכרה ההגנה שהוא סיפק ביוקר.
פרשת ג'ק שפרד ב-1724 סימנה את תחילתה של נפילתו. שפרד, פורץ ושודד דרכים שהיה מפורסם ונמלט מספר פעמים מכלא, נתפס על ידי אנשי ויילד והפך לדמות ציבורית אהודה. כשהציבור התרגז וראיית השחיתות נעשתה ברורה יותר, עדותו של ציבור וכמה עדויות פנימיות חשפו את מעשיו של ויילד.
ב-1725 הואשם בויילד בשוחד, אלימות ומעשים פליליים. משפטו נערך באווירה ציבורית טעונה, והוא נידון למוות. ויילד הוצא להורג בטייבורן ב-24 במאי 1725. גופתו נמסרה למנתחים, ושלדו הוצג בבית הספר לרפואה.
חיי ויילד והתנהלותו הפומבית העניקו חומר לשירים, דרמות וספרים. דניאל דפו פרסם גרסה על חייו, והנרי פילדינג כתב עלילות שביקרו את השחיתות. דמותו שימשה גם כמטאפורה לפוליטיקאים מושחתים, וכאשר יצירות כמו "אופרת הקבצנים" של ג'ון גיי ויצירות מאוחרות יותר עיבדו חלקים מסיפורו.
ג'ונתן ויילד נולד ב-1683 בעיר קטנה באנגליה. כשהיה צעיר עבר ללונדון. בכלא פגש אישה שעבדה בבית בושת. היא לימדה אותו דרכים רעות.
ויילד הנהיג חבורה של גנבים. הוא לקח את הדברים שהגנבים גנבו. אחר כך אמר שהוא מצא אותם והחזירם בעד כסף. כך הרשים את האנשים ופעמים רבות קיבל תשלום.
ויילד התחזה לשומר חוק. אנשים פחדו מהגנבים והם נזקקו לו. הוא שמר רשימות של הגנבים ועזר לעצור יריבים כשהיה צריך.
בשנת 1724 הוא עמד מול גנב מפורסם בשם ג'ק שפרד. האירועים האלה גרמו לכך שאנשים החלו לחשוד בויילד. בשנה שלאחר מכן הוא נתפס, נשפט והוציאו אותו להורג ב-1725.
הסיפור של ויילד עורר סקרנות. סופרים ותיאטרון השתמשו בדמותו כדי לכתוב סיפורים וביקורות. כך שמו נשמר בספרים ובמופעים.
תגובות גולשים