ג'יימס ואט נולד ב-1736 בגרינוק שבסקוטלנד. משפחתו הייתה משכילה ובעלת מקצועות מסחריים. בילדותו רכש מיומנויות במלאכה ועבד בסדנאות אביו. כשהיה צעיר עבר לתקופה ללונדון, ובשיבה עבד באוניברסיטת גלאזגו בתחזוקה ושיפור של מכשירים מדעיים.
ואט התעניין במנועי הקיטור של תומס ניוקאמן, שהשתמשו לשאיבת מים ממכרות. מנוע זה הפסיד הרבה אנרגיה כי היה צריך לקרר כל פעם את הצילינדר (הצילינדר הוא הצינור שבו נעה הבוכנה, החלק הנע שמייצר כוח). כאשר ואט תיקן דגם באוניברסיטה הוא גילה את הבעיה הזאת והחל לחשוב על פתרונות.
ב-1765 הציע ואט פתרון חשוב: מעבה חיצוני. המעבה החיצוני הוא מיכל נפרד שבו מקמטים את הקיטור כדי שלא לקרר את הצילינדר בכל מחזור. זה שיפר מאוד את יעילות המנוע והקטין את בזבוז האנרגיה. כדי לבנות מכונה חזקה יותר היה צורך בדיוק בעיבוד הצילינדר והבוכנה, בעיה שנפתרה בסיועו של יצרן ברזל (ג'ון וילקינסון).
ואט נזקק להון כדי לפתח את המצאתו. בהתחלה תמך בו ג'ון רובק, וגם הוא שותף לפטנט מ-1769. מאוחר יותר רובק פשט רגל, והזכויות עברו למתיו בולטון. בולטון היה תעשיין חזק, והשותפות 'בולטון ואט' הקימה מפעל בבירמינגהם. ואט התמקד בפיתוח הטכני ובולטון בניהול והפצה. השותפות שכנעה את הפרלמנט להאריך את הפטנט והתקינה מכונות בשטח בעיקר לשאיבת מים במכרות.
כדי להשתמש במנוע בתעשייה היה צורך להמיר תנועה קווית לתנועה סיבובית. ואט המציא בשנת 1781 מערכת העברת תנועה בעזרת גלגלי שיניים, ששינתה את אופיו של המנוע. הוא גם המציא מנגנונים שבהם הקיטור דוחף את הבוכנה משני הצדדים לסירוגין, וכן מצערת לשליטה בעוצמת המנוע (מצערת היא שסתום שמווסת זרימת הקיטור). שיפורים אלה הפכו את מנועו ליעיל פי חמש מזה של ניוקאמן. עד 1800 הותקנו מאות מנועים במפעלים וחלקם ייצרו תנועה סיבובית להפעלת מכונות טוויה.
ככל שהמנוע הפך להצלחה, מתחרים החלו לייצר גרסאות משופרות. המשתמשים לעתים נמנעו מתשלום עבור שימוש בפטנט של ואט, והכנסות השותפות נפגעו. השותפות ניהלה תביעות ובוררות שהחזירו חלק מהזכויות אך עלו במשאבים וזמן. מצד שני, ההגנה על הפטנט ייתכן ועיכבה שיפורים נוספים במנועי קיטור על ידי אחרים.
ואט גם פיתח שיטות להעתקה של מסמכים בשלהי המאה ה-18. הוא שרשום פטנט לשיטה שבה נלחצו דפים עדינים על מקור והראו אותו מול אור. השיטה הצליחה מסחרית והשתמשו בה עד המאה ה-20.
ואט התעניין בכימיה וניסה שיטות להלבנת בדים. מאוחר יותר ייצר מתקנים לעבודה עם גזים עבור מוסד בפנאומטי (מכון שמתעסק בגזים). חלק מהעבודה נעשתה גם מתוך ניסיון לעזור לבתו שחלתה בשחפת.
לאחר פרישתו מהשותפות המשיך ואט להמציא ולהתייעץ. בין המצאותיו היו מתקן להעתקת פסלים ומכשירים נוספים לאמנות והנדסה אזרחית.
ואט נישא פעמיים. מהנישואים נולדו לו כמה ילדים, ושניים מהם הגיעו לבגרות. במהלך חייו התגורר לאורך זמן בבירמינגהם ועסק גם בארגונים כמו הבונים החופשיים. היחידה למדידת הספק נקראת על שמו, הוואט, והוא נחשב לאבי המנוע הקיטור המודרני.
ג'יימס ואט נולד ב-1736 בסקוטלנד. בילדותו הוא למד בבית ועבד בסדנאות. אחרי תקופה בלונדון חזר והתחיל לתקן מכשירים באוניברסיטה.
ואט למד על מנוע קיטור ישן של ניוקאמן. מנוע קיטור הוא מכונה שהופכת קיטור (אידוי מים) לכוח. המנוע הישן איבד הרבה אנרגיה כי היה צריך לקרר את הצילינדר כל פעם. הצילינדר הוא הצינור שבו זזה הבוכנה, החלק שמייצר את התנועה.
ואט המציא מעבה חיצוני. זהו מיכל נפרד שבו מקררים את הקיטור. כך הצילינדר לא נקרה כל פעם. השינוי הזה עשה את המנוע הרבה יותר חזק וחסכוני.
ואט לא היה עשיר. הוא קיבל תמיכה מאנשים והקים שותפות עם מתיו בולטון. בולטון טיפל בכספים ואט שיפר את המנועים. יחד הם בנו מפעל והתקינו מנועים במכרות ובמפעלים.
ואט המציא דרכים להפוך את התנועה הקווית לסיבובית, כדי לסובב גלגלים במפעלים. הוא גם המציא שסתום לשליטה בכוח המנוע. השיפורים עשו את המנוע יעיל פי כמה מהישנים.
כשהמנוע הפך פופולרי, אחרים רצו להשתמש בו בלי לשלם. ואט ובולטן נלחמו על הזכויות בבית משפט ואחרי כן בשיטות אחרות.
ואט המציא גם שיטה להעתקת מסמכים, ועבד על כימיה. הוא פיתח רעיונות רבים גם אחרי שפרש מהמפעל.
ואט נשא שתי נשים וגדל משפחה. יחידת ההספק, הוואט, נקראה על שמו. הוא נחשב לממציא חשוב במהפכה התעשייתית.
תגובות גולשים