ג'ניס איאן

ג'ניס איאן (נולדה ג'ניס אדי פינק ב-17 באפריל 1951) היא זמרת-יוצרת יהודייה-אמריקאית, סופרת וכותבת טורים. היא פרצה לסצנת הפולק של אמצע שנות ה-60 כבר כנערה והמשיכה להקליט ולהופיע גם במאה ה-21. הקריירה שלה כללה להיטים בינלאומיים וזכיות בפרס גראמי (פרס מוזיקה חשוב).

איאן נולדה בניו יורק וגדלה בעיקר בניו ג'רזי, במשפחה יהודית של מהגרים. אביה לימד מוזיקה, והמשפחה ניהלה מחנה קיץ בצפון ניו יורק. בתקופת המלחמה הקרה הוריה היו תחת השגחה ממשלתית בגלל נטיות פוליטיות שמאליות.

היא למדה נגינה מגיל צעיר, התחילה בפסנתר בגיל שש ולמדה כלים רבים. בגיל 12 כתבה שיר ראשון שפורסם במגזין פולק. ב-1964 שינתה את שמה לג'ניס איאן.

כשהייתה בת 13 כתבה וביצעה את השיר Society's Child (Baby I've Been Thinking). השיר מדבר על מערכת יחסים בין-גזעית והעביר ביקורת על החברה. רבים מתחנות הרדיו החרימו את השיר, אך חשיפה בטלוויזיה הובילה לעלייה בפופולריות. ב-1967 השיר הגיע למקום ה-14 בבילבורד ומכר כ-600 אלף עותקים.

איאן קיבלה איומים ושנאה בעקבות השיר; הייתה אף תחנת רדיו שנשרפה אחרי שידורו. כשהייתה קטינה, חשף הבמאי השחקן ביל קוסבי אותה בפני תכניות טלוויזיה כלא מתאימה, בגלל תפיסות לגבי זהות מינית.

בשנות ה-70 יצא השיר המצליח ביותר שלה, At Seventeen, שנכתב מנקודת מבטה כנערה צעירה. השיר דיבר על אכזריות חברתית וחרדת התבגרות. באותה תקופה היא זכתה בפרס גראמי לביצוע פופ קולי מצוין לזמרת. האלבום Between the Lines, שממנו יצא השיר, הגיע למעמד פלטינה ומכר מעל מיליון עותקים.

עוד להיט שלה, Fly Too High, הופק על ידי ג'ורג'ו מורודר ויצא בפסקול הסרט Foxes. השיר הגיע למצעדי מדינות רבות, ביניהן ישראל ויפן, וקיבל מועמדות לגראמי.

בתחילת 2022 הוציאה את האלבום The Light at the End of the Line, שכולל 12 שירים ומחווה לנינה סימון. היא דיברה על כך שבגיל 70 תוציא אלבום אחרון והדגישה שלעתים הזהות המינית כבר אינה מגבילה אותה כפי שהיה בעבר.

מספר משיריה עובדו לעברית, ביניהם גרסאות של מיכל טל, צילה דגן ואריק סיני.

איאן כותבת גם מדע בדיוני (ז'אנר ספרותי שעוסק בעתיד ובמחשבות טכנולוגיות). סיפורים קצרים שלה התפרסמו והיא ערכה יחד עם מייק רזניק את האנתולוגיה Stars מבוסס על שיריה. היא כתבה טורים בעיתון The Advocate של הקהילה הלהט"בית (קבוצת אנשים עם נטיות וזהויות מיניות שונות). ב-2008 פרסמה את האוטוביוגרפיה Society's Child, ולמחרת הוציאה אלבום שמכיל שירי אהבה שלה. אחרי 2022 היא כתבה הייקו (שירים קצרים), סיפורים קצרים ועבדה על רומן.

נישאה לטינו סרגו ב-1978 והם התגרשו אחרי חמש שנים; באוטוביוגרפיה היא תיארה התעללות שקבלה בנישואין אלה. ב-1989 הכירה את פטרישיה שניידר, והחיים הזוגיים שלהן החלו. איאן יצאה מהארון כלסבית (הודתה שהיא נמשכת לנשים) ב-1993 עם יציאת האלבום Breaking Silence. הן נישאו בטורונטו ב-2003 ומתגוררות באי במפרץ טמפה, פלורידה.

אמה של איאן, פרל, אובחנה ב-1975 כחולת טרשת נפוצה (מחלה של מערכת העצבים). איאן וסביבתה עזרו לאם להשלים השכלה גבוהה. לאחר מותה הקימה איאן את קרן המלגות Pearl Foundation, שתרמה מעל 800 אלף דולר לתמיכה בלימודי מבוגרים.

ג'ניס איאן נולדה ב-17 באפריל 1951 בניו יורק. היא זמרת וכותבת שירים. היא התחילה להופיע כשהייתה נערה.

איאן גדלה בניו ג'רזי במשפחה יהודית. אביה היה מורה למוזיקה. היא למדה לנגן בפסנתר מוקדם וכיתבה שיר ראשון כשהייתה בת 12.

בגיל 13 כתבה את השיר Society's Child. השיר מספר על אהבה בין אנשים מזנים שונים. בהתחלה הרבה תחנות רדיו לא השמיעו את השיר. אחר כך הוא הפך ללהיט ומכר הרבה עותקים.

בשנות ה-70 כתבה את השיר המפורסם At Seventeen. השיר מדבר על הקשיים בגיל ההתבגרות. השיר ריגש אנשים וזיכה אותה בפרס גראמי (פרס חשוב למוזיקה).

שיר נוסף שלה, Fly Too High, היה בפסקול סרט והיה פופולרי במדינות רבות. בשנת 2022 הוציאה אלבום חדש עם 12 שירים.

איאן גם כותבת סיפורי מדע בדיוני (סיפורים על עתידות ודמיון). היא פרסמה סיפורים וערכה ספרים. היא כתבה טורים בעיתון של הקהילה הלהט"בית (אנשים עם זהויות מיניות שונות). ב-2008 פרסמה את האוטוביוגרפיה שלה.

איאן נישאה פעם והתגרשה. אחר כך הכירה את פטרישיה שניידר. ב-1993 הודתה שהיא נמשכת לנשים. הן נישאו ב-2003 ומתגוררות בפלורידה.

אמה פרל חלתה במחלה קשה של מערכת העצבים. אחרי מותה הקימה איאן קרן מלגות בשם Pearl Foundation, שעוזרת לאנשים ללמוד וממומנת מלגות.