דאייה

דאייה היא טיסה בכלי טיס כבדים מהאוויר ללא שימוש במנוע. רבים מהמטוסים יכולים לדאות רק במקרה חירום, אך המילה משמשת בעיקר לתאר טיסות בכלי טיס ייעודיים הנקראים דאונים.

בדומה לספורט כמו סקי, דאייה נפוצה כפעילות פנאי וכענף ספורטיבי. בתחרויות בודקים טייסים את יכולתם לזהות ולנצל מצבים במזג-האוויר. כדי לצבור גובה הדאונים מנצלים תופעות כגון תרמיקות (עמוד אוויר חם שעולה), זרמי אוויר העולים מול גבעות או הרים, וגלים עומדים באטמוספירה (דומים לאדוות על פני מים).

מהבחינה הפיזיקלית, דאייה היא מעין "נפילה מבוקרת". גם צניחה או ריצה הן פעולות דומות מבחינה זו.

מרבית הפיתוחים הראשונים של תעופה היו מכשירי דאייה. ספורט הדאייה התפתח לאחר מלחמת העולם הראשונה. אמנת ורסאי הגבילה פיתוח כלי-טיס חד-מושביים ממונעים בגרמניה, ולכן הגרמנים השקיעו בפיתוח דאונים וטכניקות דאייה. תחרות הדאייה הראשונה התקיימה ב-1920 בווסרקופה, ביוזמת אוסקר אורסינוס, ובהמשך הפכה לאירוע בינלאומי. גרמניה נשארה מרכז חשוב בתחום ויצרניות גרמניות מובילות את התחום. גם לישראל היה חלק בהתפתחות הדאייה.

דאון יכול לא רק לאבד גובה, אלא גם לנסוק, לצבור גובה. נסיקה מתרחשת כשהדאון נכנס לגוש אוויר העולה מהר יותר מהירידתו. זרמי אוויר מול גבעה או הר בדרך כלל מאפשרים עליה עד כ-600 מטר מעל פני השטח. תרמיקות עשויות להביא לעליות של מעל 3,000 מטר בתנאים טובים, וגלים עומדים אפשרו טיסות לגבהים של כמעט 15,000 מטר.

קיימת גם נסיקה דינאמית. זוהי שיטה של חצייה חוזרת של גבול בין גושי אוויר הנעים במהירויות אופקיות שונות, ושימוש בה דומה לדרך שבה צבים ימיים או אלבטרוסים צוברים אנרגיה.

מאחר שרוב הדאונים חסרי מנוע, משתמשים בכמה שיטות שיגור. גרירת מטוס (גרירה אווירית) מושכת את הדאון בכבל ומחזירה אותו לגובה הרצוי. שיטה נפוצה נוספת היא שימוש במגליל (winch) על הקרקע, שמושך כבל באורך כ-1,000, 1,600 מטר; הדאון מנתק את הכבל בגובה של כ-400, 500 מטר. מגליל זול יותר מגרירת מטוס ולכן נפוץ במועדונים.

אפשר גם לגרור בעזרת רכב, או לשגר מעל גבעה עם מקלעת גומי (בנג'י). ישנם דאונים עם מנוע מתקפל, שמאפשרים המראה עצמית וסיוע בטיסות ארוכות.

דאייה היא טיסה של מטוס בלי מנוע. מטוס כזה נקרא דאון (דאון = מטוס שמסוגל לדאות).

דאייה היא גם פעילות לשעות הפנאי וגם ספורט. בטיסות ובתחרויות הטייסים מנסים למצוא אוויר שעוזר להם לעלות ולשאר באוויר.

בסוף מלחמת העולם הראשונה גדלה הדאייה כספורט. בגרמניה פיתחו דאונים והרבה תחרויות נערכו בווסרקופה ב-1920. גרמניה נחשבת עוד היום מרכז חשוב בדאייה.

דאונים יכולים לעלות בעזרת אוויר שעולה. תרמיקה (עמוד אוויר חם שעולה) יכולה להעלות דאון למעלה. רוח שנושבת אל פני ההר דוחפת אוויר מעלה. גם גל אוויר עומד יכול להקפיץ דאון גבוה מאוד. ציפורים גם משתמשות בטכניקות דומות כדי לעלות.

כדי להמריא משתמשים בכמה דרכים. גרירת מטוס מושכת את הדאון בכבל עד לגובה. מגליל (מנוע על הקרקע) מושך כבל מהר וגורם לדאון להתרומם. אפשר לגרור עם רכב או לשגר מעל גבעה בעזרת רצועת גומי גדולה. יש דאונים עם מנוע קטן שמתחבר ופעם אחת מתקפל לתוך הדאון.