דב יוסף

דב (ברנרד) יוסף (1899, 1980) היה עורך דין בולט בתקופת המנדט, חבר כנסת ושר בממשלות ישראל. ידוע בעיקר כמושל הצבאי של ירושלים ב-1948 וממוביל מדיניות הצנע (הגבלות וחלוקת מזון) אחרי הקמת המדינה.

דב יוסף נולד במונטריאול בשנת 1899. למד משפטים וקיבל תארים מקגיל, לאוול ואוניברסיטת לונדון. בימי מלחמת העולם הראשונה ארגן התנדבות לגדודים עבריים בקנדה והגיע לארץ ב-1918 עם הגדוד שהגיע מארצות הברית. לאחר סיום לימודי המשפטים חזר להתיישב בארץ ב-1921 ועבד במשרדו של הוראס סמואל, שם הפך לשותף ועורך דין בולט.

היה פעיל בתנועת העבודה והצטרף למפא"י ב-1933. שימש יועץ משפטי של הנהלת הסוכנות היהודית וייצג את עמדתה בפני ועדות בריטיות. בשנות ה-30 וה-40 היה בשליחות הסוכנות בצפון אמריקה, בארצות הברית ובדרום אפריקה. במלחמת העולם השנייה גייס מתנדבים יהודים לשירות בצבא הבריטי. היה בין מנהיגי היישוב שנכלאו בקמפיין המעצר בלטרון בשבת השחורה.

ב-1947 מונה לחבר הוועדה לענייני ירושלים ובהמשך לעמוד בראש הרשות המרכזית לעיר. ב-2 באוגוסט 1948 מונה על ידי דוד בן-גוריון למושל הצבאי של ירושלים (האחראי על ניהול אזרחי ותחזוקת הסדר בזמן מלחמה). בתפקיד זה ארגן את אספקת המזון וחלוקתו בזמן המצור. באוקטובר 1948 בתו נהרגה במהלך הלחימה בנגב. אחר־כך פרסם ספר זיכרונות בשם "קריה נאמנה" (1960) שבו ביקר את הנהגת המערכה הצבאית. הספר עורר סערה פוליטית ודיון בכנסת.

בבחירות של 1949 הוצב במקום התשיעי ברשימת מפא"י ונכנס לכנסת. הממשל הצבאי בירושלים בוטל בתחילת 1949. ב-10 במרץ 1949 מונה לשר האספקה והקיצוב (שר האחראי על מדיניות הקיצוב). הוא הנהיג את מדיניות הצנע באפריל 1949 וקיבל את הכינוי "שר הצנע" או "יוסף המשביר". כחלק מהצעדים קיצץ נייר לעיתונים והמליץ על חקלאות ביתית. ב-1951 בוטל משרד האספקה והוא מונה לשר התחבורה.

כיהן בכנסת מהכנסת הראשונה ועד השלישית ושירת בממלכת תפקידים שרים רבים: חקלאות, תחבורה, משפטים, מסחר ותעשייה, בריאות ושר ללא תיק. ב-1952, כשר המסחר והתעשייה, דאג להעסקת ד"ר ישראל קסטנר כדובר. כשנפתח ויכוח משפטי על קסטנר ומעורבותו בתקופת השואה, יוסף אילץ אותו להגיש תלונה, ולבסוף הוגש כתב אישום נגד מלכיאל גרינוולד - המקרה ידוע כ"משפט קסטנר".

בתקופתו כשר המשפטים התעמת עם היועץ המשפטי לממשלה על סמכויות ויחסי הכוחות. הוקמה ועדת שופטים בראשות שימעון אגרנט (ועדת אגרנט) לבירור המחלוקת. הוועדה קיבלה ברוב הנושאים את עמדת היועץ, ואילו יוסף הביע אי-נחת והצביע נכש בממשלה.

היה תומך קרוב של דוד בן-גוריון. כשהמפלגה פורקה ובן-גוריון הקים את רפ"י ב-1965, יוסף נשאר במפא"י אך הושמט מרשימת המערך לכנסת השישית ולא נכנס לממשלת אשכול.

בשנת 1975 פרסם את ספר זיכרונותיו "יונה וחרב". ב-5 בינואר 1980 אושפז בסורוקה ונפטר, ככל הנראה מדום לב. הובא לקבורה בבית הקברות סנהדריה בירושלים. יש רחובות על שמו בירושלים, נתניה ובאר־שבע.

הוציא בין היתר את "קריה נאמנה" ואת האוטוביוגרפיה "יונה וחרב".

דב יוסף (1899, 1980) היה עורך דין ופוליטיקאי חשוב בישראל.

נולד במונטריאול בקנדה ב-1899. למד משפטים בארצות שונות וחזר לארץ ב-1921.
הוא עבד כעורך דין והיה חבר במפלגת מפא"י (מפלגה פוליטית). בשנים לפני המדינה עבד עבור הסוכנות היהודית ושלח משלחות לאמריקה.

ב-1948 מונה למושל הצבאי של ירושלים. מושל צבאי (איש שמנחה את העיר בזמן מלחמה). הוא ארגן חילוק אוכל בזמן המחסור. במהלך הלחימה באותה שנה בתו מתה. אחרי המלחמה כתב ספר על האירועים.

ב-1949 נבחר לכנסת והפך לשר האספקה והקיצוב. זהו השר שאחראי על חלוקת מזון בזמן מחסור. מכיוון שעשה זאת בזמן קושי, קראו לו "שר הצנע".
לאחר מספר שנים שימש בתפקידים נוספים בממשלה, כמו שר התחבורה ושר המשפטים.

סיפור חשוב: הוא היה מעורב במקרה שנקרא "משפט קסטנר". דב יוסף עזר להביא את העניין לבדיקה משפטית.

בשנות ה-70 כתב ספר זיכרונות. ב-1980 נפטר בבית חולים. יש רחובות על שמו בכמה ערים בישראל.