דבורייה (בערבית: دبورية / دبوریه) היא מועצה מקומית (גוף מנהל מקומי) במחוז הצפון, על שולי עמק יזרעאל ולמדרונות הר תבור. היישוב הוכרז כמועצה מקומית ב-1961. לפי הלמ"ס, בסוף 2022 כל תושבי דבורייה היו ערבים-מוסלמים.
הכפר בנוי על צלע הר תבור ובאיזור החיבור שלו למישור בקעת כסולות. צורת הבנייה בעיקר כפרית, אך יש גם בתים חד־משפחתיים ומבני מגורים של קומה אחת עד ארבע. ראש המועצה כיום הוא ריפעת עזאיזה.
המקום נמצא במקום שבו עמדה העיר המקראית דָּבְרַת, הנזכרת בתנ"ך. ייתכן שהשם דבורייה שומר את שם העיר העתיקה. יש הסבורים שמקור השם בכנענית "דבר", שפירושה מקום לרעיית צאן (מרעה).
במהלך חפירת יסודות בשנות ה־60 נמצאו שברי חרס (כלים מפורקים) שתוארכו לתקופת הברזל, לתקופת התלמוד ולתקופה המוסלמית הקדומה. המקום מוזכר גם בכתבי אוסביוס מהמאה ה־4.
במחצית השנייה של המאה ה־19 חיו בכפר כ־200 תושבים, כולם מוסלמים, בבתים פשוטים ובמקרים גם במערות. במפקדי האוכלוסין נרשמו 602 נפש ב־1922 ו־747 נפש ב־1931, רובם מוסלמים. בסקר 1945 הוערך מספר התושבים בכ־1,290 נפש, ושטח הכפר כ־18,185 דונם (יחידת שטח).
במהלך מלחמת העצמאות, ב־18 ביולי 1948, נכבשה דבורייה במבצע דקל. לאחר מכן היישוב הוכנס למסגרת המנהלית של מדינת ישראל והוכר כמועצה מקומית ב־1961. בראש המועצה עמד זוהיר יוספיה בין 2013 ל־2024, ובבחירות 2024 נבחר ריפעת עזאיזה.
דבורייה היא מועצה מקומית (גוף מנהל קטן) בצפון ישראל. היא צמודה לעמק יזרעאל ומאחורי הר תבור. היישוב הפך למועצה מקומית ב-1961. בסוף 2022 כל התושבים היו ערבים-מוסלמים.
הכפר בנוי על צלע ההר. יש בו בתים כפריים וגם בניינים של עד ארבע קומות. ראש המועצה היום הוא ריפעת עזאיזה.
המקום ליד העיר העתיקה דָּבְרַת שמוזכרת בתנ"ך. אולי השם דבורייה שמור מהשם ההוא. אומרים שהשם קשור למילה כנען "דבר" שמשמעותה מקום לרעיית צאן (מקום שבו מרעים כבשים ועזים).
בשנות ה־60 של המאה ה־20 מצאו במקום שברי חרס (חלקים של כלי חרס) מהתקופות העתיקות. גם אוסביוס, איש קדום, כתב עליו לפני הרבה זמן.
בסוף המאה ה־19 חיו שם כ-200 אנשים בבתים פשוטים ובמערות. במפקד 1922 היו 602 תושבים, וב-1945 כ-1,290 תושבים. ב־1948 נכבשה דבורייה במבצע דקל במלחמה.
מילים קשות: דונם (יחידת שטח קטנה), חרס (חלקים של כלי חרס).
תגובות גולשים