דג'מבה

דג'מבה, ג'מבה או ג'מביי (Djembe) הוא תוף בצורת גביע. התוף מיועד לנגינת סולו וליווי. יחד איתו מנגנים דונון (Doundoun/Dunun), תופי בס בשלושה גדלים, עם פעמוני ברזל, כחלק מאנסמבל התופים המסורתי של בני המלינקה במערב אפריקה.

הצורה המודרנית של הדג'מבה נראית כממשיכה של כלי כתישה ישן. בעבר בנו את התופים בעזרת נפחים. לפני כריתה של העץ לבניית התוף נערך טקס: רוקדים סביב העץ, נותנים לו אגוזי קולה כהצעה ומבקשים סליחה מרוח העץ. אחר כך מגולפים ומרוקנים את גזע העץ ומותחים עליו עור. פעם השתמשו בעור אנטילופה, אחר כך עור עז. טקס נוסף מקבל את הקול הסופי של התוף בעת הנגינה.

התוף הוצג מחוץ למערב אפריקה לראשונה בשנת 1950 במסעי הבלט האפריקאי (Les Ballets Africains) בראשות פדובה קייטה ממגינאה. עד שנות ה־80 ידע עליו מעגל מצומצם של מוזיקאים. לאדג'י קמרה סיפק מידע הרבה וכבר משנות ה־60 אימן נגנים בארצות הברית. התעניינות עולמית גדלה באמצע שנות ה־80, עם אלבומים, סיורי הופעות והקמת סדנאות. עם הביקוש החל גם ייצור מסחרי נרחב. בין הסיבות לחשיפה רבה יותר הם הבדלים תרבותיים ולשוניים, ופיגוע פוליטי של שנות ה־80 כאשר גינאה פתחה את שעריה לאחר מותו של נשיאה ב־1984. נגנים מפורסמים מהסגנון הם ממדי קייטה ופמדו קונטה.

הרפרטואר של הג'מבה שואב מקורות רבים במערב אפריקה, לא רק מהמנדה. חשיפה אירופית וחוסר התאמה לציפיות קהל הביאו לשינויים וסגנון בינלאומי אחיד מסוים. באירועי תיפוף בכפרים יש לעתים תיפוף ועשיית ריקוד שנמשכות שעות, עם אלתור של המתופפים והרקדנים. המנחה הטקסי, jeli, משמש גם כזמר. בבלטים המודרניים הסגנון מעובד ומכוריאוגרף, ולעתים מנגנים רבים ומקצבים רבים במופע קצר. באפריקה מספר המתופפים באנסמבל קטן בדרך כלל; המינימום הוא שלושה, סוליסט, נגן ליווי על הג'מבה ותוף דונון.

דג'מבה (Djembe) הוא תוף בצורת כוס. מנגנים עליו סולו וליווי.
דונון הוא תופי בס. הם מגיעים בשלושה גדלים ויש להם פעמוני ברזל.
שני התופים מנגנים ביחד באנסמבל של בני המלינקה במערב אפריקה.

הדג'מבה יצרו אולי בכלי כתישה ישן. לפני שקוטעים את העץ עושים טקס. אנשים רוקדים סביב העץ ונותנים לו אגוזי קולה (מתנה). אחר כך מגולפים את העץ, מרוקנים אותו ומניחים עליו עור. פעם השתמשו בעור אנטילופה. אחר כך השתמשו בעור עז. כשהמתופפים מנגנים עושים טקס נוסף כדי לתת לתוף את קולו.

התוף נסע מחוץ לאפריקה ב־1950 עם להקת Les Ballets Africains. רק מאמצע שנות ה־80 אנשים ברחבי העולם שמעו עליו יותר. הופיעו אלבומים והיו סיורים. ההתקדמות הביאה גם לייצור תופים לשוק.

מנגנים מקצבים שונים ממערב אפריקה. באירועים בכפרים המתופפים והמרקדנים מאלתרים ביחד. יש מְנחה־זמר שנקרא jeli. במופעי בלט התנועה מתואמת והכול יותר מתוכנן. באנסמבלים באפריקה יש בדרך כלל מעט נגנים. המינימום הוא שלושה: סוליסט, נגן ג'מבה ותוף דונון.