דוד אלעזר

דָּוִד אֶלְעָזָר (דדו) נולד ב-1925 בסרייבו, במשפחה ממוצא ספרדי. ילדותו כללה עלייה לארץ בשל מצוקה ביהדות יוגוסלביה. הוא הצטרף לקבוצות נוער ופעל בקיבוצים. בשנות ה־40 הצטרף לפלמ"ח (יחידת לחימה של היישובים) והחל דרך צבאית שהתפתחה אחרי הקמת מדינת ישראל.

אלעזר הגיע ארצה עם עליית הנוער ב-1940. לאחר שהוחזק לתקופה במחנה בעתלית, עבד בקיבוצים והצטרף לפלמ"ח. בקורסים ושירות מבצעי בתקופה שלפני ואחרי קום המדינה הוא בלט כמפקד רגוע ואחראי.

במלחמת העצמאות היה מפקד ביחידות חטיבת הראל. לאחריה המשיך לעלות בדרגות ולהתמקצע. שירת כמדריך בקורסים למפקדים, עבר הסבה לשריון ומונה למפקד חטיבות ולמפקד גייסות השריון. בשנות ה־50 וה־60 עסק גם בתכנון תורת לחימה ובמבצעים, והיה בין הקצינים שמילאו תפקידים מטהיים חשובים.

ב-1964 מונה למפקד פיקוד הצפון (הפיקוד הצבאי שאחראי על צפון הארץ). בתקופתו התגברו המחלוקות עם סוריה, ובתקופת המתיחות על "מלחמת המים" אמר כי אם חיים ביישובי הגבול יהיו בלתי נסבלים, גם החיים מעבר לגבול יהיו בלתי נסבלים.

במלחמת ששת הימים ב-1967 פיקד על הכיבוש של רמת הגולן ושל השומרון. בהמשך ניהל את פרקי המלחמה וההתיישבות בצפון, וקידם אכלוסה אזרחית ברמת הגולן.

בשנים 1972, 1973 שימש רמטכ"ל (ראש המטה הכללי) של צה"ל. הוא שם דגש על פעולות נגד ארגוני טרור, בין השאר בהשתלטות על מטוס חטוף ובמבצעים נגד מבני טרור בלבנון ובסוריה. ב-1972 נאלץ להתמודד גם עם תקיפה של מטוס אזרחי, שהופל בטעות, אירוע שעורר ביקורת קשה.

לקראת מלחמת יום הכיפורים הצטברו התרעות על מתקפה מצרית וסורית. היו חילוקי דעות בין גורמי המודיעין. אלעזר דרש גיוס מלא והפעולות הנדרשות, אך שר הביטחון משה דיין סרב לחלק מהצעדים. ב־27 במאי הוכרזה כוננות חלקית.

המלחמה פרצה ב-6 באוקטובר 1973 בהתקפה משולבת של מצרים וסוריה. בתחילתה הייתה הפתעה קשה לצה"ל. בתקופה הראשונה ראה אלעזר עצמו משדר תקווה וקור רוח, אך גם נתקל בביקורת ציבורית על אמירות שנחשבו יהירות. במהלך המלחמה הוחלפו מפקדים, וננקטו מהלכים קשים עד שהלחימה הוסגרה. בסופו של דבר הגיע צה"ל לעומק שטחי האויב ושב לשלוט על אזורים שאבדו בתחילת הלחימה.

כעס הציבור על ההפתעה שבמלחמה הביא להקמת ועדת חקירה ממלכתית, ועדת אגרנט. הוועדה בחנה את הכשלים, וקבעה כי על אלעזר הוטלה אחריות אישית על ההערכות ועל מוכנות צה"ל. היא המליצה לסיים את כהונתו של הרמטכ"ל.

בלחץ הציבור ובהמלצת הוועדה הגיש אלעזר את התפטרותו באפריל 1974. לאחר השירות הצבאי ניהל פעילויות אזרחיות, ותמך בהנצחת זיכרון הלוחמים. ב-1976 נפטר מדום לב בגיל 50 בעת שחיה. רבים קישרו את מצבו הנפשי לאחר הוועדה לתחושת הכאב הציבורית שהוטלה עליו.

הערכתו הציבורית והממלכתית הייתה מורכבת. חלק ראו בו מפקד קר רוח ותורם לניצחון החלקי, וחלק האשימו אותו בחוסר הכנה ובהתעקשות על "קונספציה" מודיעינית. גם שנים לאחר מותו נדונו שתי החלטות מהותיות שלו כהשפעתיות על מהלך המלחמה.

הנצחה פומבית לו ולפעולותיו נערכה במספר אירועים ובזיכרונות ציבוריים.

דוד אלעזר נולד ב-1925 בסרייבו. כשהיה ילד עלה לארץ. התחנך בקיבוץ והצטרף לפלמ"ח. פלמ"ח הוא יחידת לוחמים של היישובים לפני קום המדינה.

במלחמת העצמאות פיקד על חיילים. אחרי כן למד והתקדם. הוא שירת בשריון והיה מפקד חטיבות.

הוא פיקד על פיקוד הצפון. פיקוד הצפון שומר על הגבול הצפוני. ב־1967 כבש את רמת הגולן במלחמת ששת הימים.

הוא היה רמטכ"ל. רמטכ"ל פירושו ראש המטה הכללי. דדו נלחם בטרור ועשה מבצעים לחיסול מחבלים.

ב־1973 פרצה מלחמה גדולה. רבים הופתעו. בתחילת המלחמה היו קשיים גדולים. בסוף צה"ל הצליח להתקדם לעומק שטח האויב.

לאחר המלחמה הוקמה ועדת חקירה בשם ועדת אגרנט. ועדה זו חקרה למה לא היו מוכנים. היא המליצה שאלעזר יסיים את תפקידו.

אלעזר התפטר והלך לעבוד בעסקים. ב־1976 הוא מת מדום לב בגיל 50. הרבה אנשים זכרו את פועלו ואת המחלוקות סביבו.