דוד וולפסון

דוד וולפסון (1856, 1914) היה איש עסקים ומנהיג ציוני. הוא נולד בעיירה דורביאני שבפלך קובנה. גדל בחינוך דתי ונשלח לבגרמניה כדי להימנע משירות בצבא הרוסי. שם למד גרמנית ומתמטיקה והכיר את רעיונות חובבי ציון. בתחילת דרכו עבד בעבודות שונות והפך לאיש עסקים מצליח בתחום עצים. בקלן הקים בית כנסת ועסק בפעילות קהילתית.

וולפסון נשלח לפרוסיה המזרחית ב־1872. ברבות השנים הפך לסוכן ואז בעל עסק לממכר עצים. נישא לפאני פרומה ב־1880. הם איבדו בנה הבכור בלידתו ולא היו להם ילדים אחרים. בשלהי חייו חלה וכעבור מותה של אשתו ב־1912 נחלשה בריאותו.

וולפסון הושפע מדברי מקס בודנהיימר ומהספר של תיאודור הרצל "מדינת היהודים". ציונות, התנועה לשיבת העם היהודי לארץ ישראל, הפכה למרכז פעילותו. ניהל חיבור קרוב עם הרצל ועזר לו באופן אישי. בקלן ייסד גרעין שהפך להסתדרות הציונית בגרמניה, וכיהן כגזבר באיגוד זה.

הוא עיצב את דגל הלאום בהשראת הטלית (צעיף תפילה יהודי) והעניק לשקל הציוני את שמו. ב־1898 יצא עם משלחתו של הרצל לקושטא ולארץ ישראל. שם הקים אוצר התיישבות יהודים, מעין בנק לתמיכה ביישוב, ונטע עץ דקל במתחם ארזה. הרצל העריך אותו מאד וזיהה אותו כאפוטרופוס על ילדיו בצוואתו.

ב־1905 נבחר לסגן יושב־ראש הקונגרס הציוני וכיושב־ראש הוועד הפועל. בכינוס ה־8 של הקונגרס בהאג ב־1907 נבחר לנשיא ההסתדרות הציונית העולמית (הארגון המרכזי של התנועה הציונית). כיהן בתפקיד עד 1911, ואז התפטר. לאחר מכן המשיך לפקח על ענייני הבנק הציוני.

וולפסון נפטר בבית חולים לב בבאד-הומבורג בספטמבר 1914. נקבר בקלן. לפי צוואתו הועלו עצמותיו ועצמות אשתו להר הרצל בירושלים ב־1952. בצוואתו המליץ להקדיש חלק מכספו למטרות ציוניות בארץ. כספים אלה סייעו בהקמת בית דוד וולפסון, שבו היה בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי, וכיום שוכנת שם הפקולטה למשפטים. ארכיונו נמסר לארכיון הציוני המרכזי.

דוד וולפסון (1856, 1914) היה איש עסקים ועוזר חשוב למנהיגי הציונות.

נולד בעיירה דורביאני. הוא עבר לגרמניה כדי לא לשרת בצבא. עבד במכירת עצים והפך לאיש מצליח. נישא לפאני, אך הילדים שלהם לא שרדו.

וולפסון קרא את ספרו של הרצל והתחבר אליו. ציונות היא הרעיון שחלק מהעמים רצו לחזור לארץ ישראל. וולפסון הקים ארגון בגרמניה לתמיכה ברעיון הזה. הוא עיצב דגל לבן עם פסים כחולים בהשראת הטלית (בגד תפילה יהודי). הוא גם נתן לשקל הציוני את שמו.

במסע ליפו ב־1898 הוא בכה כשהראה את חוף הארץ. הקים "אוצר התיישבות", מעין בנק לעזרה ליישוב בארץ. הרצל כיבד אותו וקרא על שמו דמות בספרו.

וולפסון מת ב־1914. בקיומו ביקש שיפקידו חלק מכספו למטרות ציוניות. בשנת 1952 הועלו עצמותיו ועצמות אשתו להר הרצל. כספו עזר להקמת בניין שנקרא בית דוד וולפסון.